לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות והרהורים בדרך להורות לא שגרתית

להיות אבא ואבא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2012

סיפור ילדים עצוב


הבית שלנו תמיד היה מורכב משני בתים השוכנים תחת קורת גג אחת.

בית אחד הוא בית רגיל, דומה פחות או יותר לכל בית אחר.

יש בו מטבח בו האוכל מתבשל.

יש בו חדר ובו מיטה לשינה. 

גם כסא עליו מונח התיק בסוף יום עבודה וארון בו שוכנים ספרים.

לבית יש דלת כניסה וחלונות, בדיוק כמו לכל בית אחר.

הוא יציב ולא משתנה. גם, בדיוק כמו כל בית אחר.

 

אבל בתוך הבית שלנו יש בית נוסף, שיושב מתחת לאותה קורת גג ומתקיים בדיוק באותו מרחב.

הוא עובר שינויים לפי עונות השנה וגם סתם, באופן בלתי צפוי.

הוא לפעמים עצוב ולפעמים שמח. ורק מי שמבין חתולים יבין אותו.

 

בבית שלנו יש את הכיסא עליו יושבת שימשי, חתולה שחורה וארוכת שיער.

שימשי יושבת על הכיסא שלה ולא משמיעה אפילו ציוץ.

אם ירצה מישהו כסא לשבת עליו ויזיז  את הכיסא בטעות, תברח שימשי והוא יגלה שבעצם ישבה עליו חתולה.

יש בבית את החלון של צוץ. דרכו נכנס החתול שקוראים לו צוץ.

צוץ הוא חתול קטן, עדין וקצת פחדן. הוא נכנס בשקט דרך פרצה בחלון ובלי להודיע לאף אחד.

עוד מעט החלון יתוקן וצוץ יצטרך למצוא חלון אחר.

או סתם מדף גבוה.

יש בבית את המקרר של מירמורית. אם תשמעו אותה מדברת תבינו למה היא נקראת ככה.

היא היחידה שיודעת לפתוח את המקרר של מרמורית.

למורת רוחנו.

אבל אנחנו מנסים שלא להתמרמר.

יש לנו את הספה של נעים, גזזי ועוד אחד. הם חברים ולכל אחד מהם יש סיפור משלו.

יש לנו את הגג של רופי.  

היא מארחת עליו חתולים אחרים בשמחה, אבל היא שם כל הזמן. 

אולי בגלל שרופי גדלה, בשלושה החודשים הראשונים של חייה, על גג.

גג אחר, אבל גג.

יש לנו בבית את החדר של זהר. זהר הוא חתול ג'ינג'י שיש לו פרווה מדהימה והוא כל כך אוהב שמלטפים אותו. 

יש לו כליה אחת. כן, גם לרוב החתולים כמו לבני אדם יש שתי כליות, אבל לזהר נשארה רק אחת.

לכן זהר מקבל אוכל מיוחד, שהכליה היחידה שלו לא תתאמץ כל פעם כשהוא אוכל.

יש לו חדר משלו כדי שאף אחד לא ייקח לו את האוכל.

יש לנו בבית גם את החדר של יוני ושירה. זוג מוזר.

היא הצעירה שבחתולים, צריכה שישמרו עליה, שלא תצא החוצה בלי ליווי והוא, הזקן בחבורה. חולה מאד ואסור שיפריעו לו.

כבר שנה שהוא מקבל אוכל מיוחד, וזריקות כל כמה שבועות כדי שירגיש טוב יותר.

יחד הם חולקים חדר. החדר של יוני ושירה.

שירה היא חתולה קטנטנה וחיונית. מקסימה כל אורח ומעלה בו חיוך.

עוד מעט תגדל וכבר לא תצטרך חדר משלה.

ויוני? שבוע שעבר יוני קיבל זריקה נוספת. כבר לפחות שנה זה ככה. 

כל פעם זה משפיע קצת פחות ואתמול דיברנו על זה שאולי זה הסוף. אולי יותר רע לו מטוב.

אולי עוד מעט החדר של שירה ויוני יהיה סתם חדר.

 

הבית שלנו תמיד היה מורכב משני בתים השוכנים תחת קורת גג אחת.

בית אחד הוא בית רגיל, דומה פחות או יותר לכל בית אחר.

הוא יציב ולא משתנה. גם, בדיוק כמו כל בית אחר.

אבל בתוך הבית שלנו יש בית נוסף, שיושב מתחת לאותה קורת גג ומתקיים בדיוק באותו מרחב.

הוא עובר שינויים לפי עונות השנה וגם סתם, באופן בלתי צפוי.

הוא לפעמים עצוב ולפעמים שמח. ורק מי שמבין חתולים יבין אותו.

נכתב על ידי אבא בדרך , 18/11/2012 20:02   בקטגוריות חתולים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סקירה בשלוש מערכות


כבר שבוע אני בודק באובססיביות את המייל. בטבלה שהפכה להיות התנך של הריון בצורה של קובץ אקסל, רשום שבשבוע ה-19 תהיה סקרת מערכות (בדיקה משמעותית מאד שבודקת אם יש את כל החלקים ואם הם מחוברים כמו שצריך) והיום ממש התחיל השבוע העשרים.

היום ממש קיבלנו את התוצאות של הסקירה והכל טוב.

הכל תקין.

 

 

(הפסקה קטנה לקריאות התרגשות, צרחות בלתי נשלטות או חיוכים מנומסים)

 

 

מי מכם שמכיר את הדברים מקרוב מחכה עכשיו לפרט מידע נוסף, אבל לא תקבלו אותו.

יש בהודו חוק (אולי כבר כתבתי את זה) שאוסר על הרופאים למסור מידע אודות מין העובר.

אז לשאלה "בן או בת?" עדין אין תשובה. 

תצטרכו לחכות עוד כעשרים שבועות. 

 

 

(הפסקה קטנה לטובת אמונות תפלות. מי שרוצה לדפוק , לירוק או למלמל פסוקים מספר ישן - זה הזמן)

 

 

איך אנחנו? בונים מלוּנות, צובעים קירות, מניילנים גגות, כל מה שהייתם מצפים מזוג גברים מקננים לעשות.

אה, וגם פתחנו רשמית את המחסן לבגדים ודברים אחרים שתינוקות צריכים. לא אכפת לנו אם ורוד או תכלת, אם יש לכם - אנחנו לוקחים.

ובאמת איך אנחנו? 

צריכים באופן נואש ובפעם האחרונה לקחת לנו

 

(הפסקה קטנה כדי לאגור כוחות למשימה הגדולה של חיינו)

 

 

 

נכתב על ידי אבא בדרך , 11/11/2012 18:08   בקטגוריות פונדקאות, השתקפות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדין כאן


קוראת בשם "בקרוב אמא" כתבה לי הודעה וביקשה עדכון. תודה לך על זריקת המוטיבציה.

כן, המון זמן לא כתבתי. דווקא הצלחתי לשמור על רצף כתיבה של פוסט אחת לשבוע-שבועיים, ופתאום הפסקתי.

כמעט חודשיים שלא כתבתי ולא בגלל שלא קרה כלום, אלא בגלל שהמון קרה והייתי מוצף, והייתי עמוס, ורק בשבוע האחרון התחלתי להסתגל למציאות החדשה.

נתחיל מהעיקר. אנחנו נמצאים בסופו של השבוע ה-19 (18 +5 ליתר דיוק) ובשבוע הבא אמורה להתקיים סקירת המערכות, שזה למי שלא מכיר, המלכה של הבדיקות, שתגלה לנו אם העובר בריא, אם יש לו שתי ידיים ושתי רגליים ועוד כל מיני דברים שאפשר לראות בשלב הזה. את התוצאות נקבל גם במייל, עם כמובן חוות הדעת של הרופאים, ובנוסף, נקבל בדואר דיסק עם צילומי האולטראסאונד. אחד הדברים שלרוב מתקשר עם בדיקה זו הוא גילוי מין העובר. אבל לא אצלנו. בהודו, ובמזרח בכלל, יש העדפה לבנים זכרים (פרימיטיבים שכמותם. אם רק היו מקבלים את תורתנו הנאורה, אז המצב היה שם בדיוק אותו דבר). בגלל זה, יש בהודו חוק האוסר על הרופאים לגלות את מין העובר. את הצילומים נביא אולי לרופא בארץ, כדי לקבל חוות דעת שנייה, ואולי הוא ידע להגיד לנו את מין העובר, למרות שהרופאים ההודים מתאמצים להסתיר את הפרט הקטן הזה גם בצילומים. כך או כך, אנחנו מחכים לשמוע שהעובר בריא ושלם, כל השאר לא חשוב לנו.

 

מעבר לכך, אני אספר לכם שפתחתי את הסטודיו שלי ואתם מוזמנים לבוא לבקר ולראות וגם להמליץ לחבריכם. פתחתי דף פייסבוק שם תוכלי לקבל עוד הרבה מידע על הסטודיו. אני עכשיו בעיקר מחפש תלמידים וזו משימה לא פשוטה בכלל, בעיקר שהחלטתי לא לירות בכל התותחים כדי לשמור קצת לשנה הבאה, אבל נעזוב את זה עכשיו.

 

שנת הלימודים התחילה, גם בבית הספר, גם באוניברסיטה, ואני רק עכשיו מתחיל להריח ניחוח של שגרה. מי שלא מכיר אותי טוב אולי חושב עכשיו על כל הדברים שחזרו לחיי עכשיו וממלאים את השבוע שלי בלי להשאיר מקום פנוי, אבל האמת היא שעם השנים גיליתי שרק כך אני מסוגל. ברגע שיש המון דברים, והם מסודרים בצורה ברורה ומאורגנת בשגרה השבועית שלי, רק אז אני מוצא זמן לעשות דברים, ואפילו להוסיף עוד. דוגמה טובה לכך היא הסתיו ההוא בו חזרתי לעשות ריצות באופן קבוע בדיוק בשלב בו לוח הזמנים שלי התמלא לעייפה, אחרי חופשת קיץ שלמה בה לא מצאתי זמן. אני מקווה שזה אומר שאני חוזר לכתוב כאן, חוזר לכתוב את עבודת התזה שלי, ואפילו מוצא זמן פשוט לעשות אמנות (קלטתם את הפרסומת הסמויה? שלוש המילים האחרונות הן מתוך הפרסומת של אחת הסדנאות בסטודיו. אני כל כך מתוחכם. בטח אף אחד לא יעלה על זה).

 

וכן, אני מדבר על שגרה, אבל עוד חצי שנה (כבר פחות) היא תופרע לחלוטין על ידי המתנה הגדולה שתיכנס לחיים שלנו. אין לי מושג איך זה יהיה, ואני חרד מכך ומחכה לזה בקוצר רוח.

 

לסיום, בגלל ההפסקה הארוכה, רשימה של דברים שאני רוצה לכתוב עליהם בקרוב:

- חופשת לידה או מי מוכן לשמור על החיים שלי לחצי שנה כשאני הולך לעשות משהו אחר לחלוטין

- שם משפחה ושנאת מקפים

- מלחמות עולם ו(איך להמנע מ)העברה בין דורית

אם אחד הנושאים האלו קוסם לכם, או אם יש נושא אחר עליו כבר כתבתי (או שלא) שמעניין אתכם יותר - אני אשמח לשמוע.

נכתב על ידי אבא בדרך , 2/11/2012 19:35   בקטגוריות השתקפות, פונדקאות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  אבא בדרך



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , הורים צעירים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבא בדרך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבא בדרך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)