זהו אני החלטתי , אני לבד סופית , אין דבר כזה חברים , ואני צריכה לשנן את זה טוב טוב כי אני כל פעם שוכחת שאני אומרת את זה. אחים הם בכלל חראות וההגיון של ההורים יכול לטמטם . בתכלס מי צריך חברים? למה הם תרמו לי משהו לחיים אי פעם? לא, הם רק הרסו, והצחוקים לשניה וחצי בדיוק לא שווים את זה. כולם מניאקים בסוף ולכל אחד אכפת רק מעצמו. עדיף להיות לבד, כי רק אני מבינה מה שאחרים לא מבינים,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
it's my life (:
