המחשבות מתמזגות אחת עם השנייה ויוצרות פרדוקס מסובך
שקשה לתקן.
יש לי ככ הרבה מה לומר ואף מילה לא נשמעת טובה מספיק.
כל מה שייחלתי אליו בשנה האחרונה קורה, ואני חוששת שזו דרך ללא מוצא. עכשיו כשהוא
כבר איננו הראש שלי ריק. אני הולכת ברחובות זרים, עוברת על יד אנשים זרים ותוהה
האם אני נחשבת.
השבוע האחרון טלטל אותי ונאלצתי לעבור הלאה לשלב הבא. החוסר ביטחון צף בשנית, וכל
מה שאני מסוגלת להתעסק בו הוא תמחור עצמי. אני כועסת שאני לא מסוגלת להפסיק להיות
כזו שטחית ואידיוטית, להפסיק לחשוב על איך אני יכולה להיות יפה יותר או מושכת
יותר, להפסיק לחשוב על גברים ולהיכנס למוד טיפה יותר רוחני. אני מרגישה שמשהו
מתפספס לי וחומק ממני.
אני פנטזיונרית רצינית, ובראש שלי המון חלומות ופחות מציאות. הפנטזיה השכיחה
ביותר:
אנשים חמים בימים קרים. אירופה החדירה בי את התמונה. הקור חדר לי לעצמות, ושבה לי
הצלילות. אומנם הפוסט יצא פחות ממוקד ממה שניסיתי, אבל אין לאן למהר. מספיק טוב בשבילי לעת עתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
