אני מתאמצת בכדי לשאוב ממוחי חלקיק זיכרון אודותיך. 

הסיפור על הפעם היחידה שראיתי אותך כמובן ידוע, וגם סופו, אבל התמונה שלך ששכנה בתוכי הופכת מטושטשת יותר ככל שעוברים הימים.
הטשטוש שבראש מטפטף אט אט לעיניים ומשבש אותי.
משבש את יכולת השיפוט וגורם לי לטעות בלי סוף פעם אחר פעם. וכל שביכולתי
לעשות הוא להלקות את עצמי על טיפשותי ועיוורוני, ולהבטיח לעצמי להשתדל ולנסות יותר בפעם הבאה.
והאמינות שלי אוזלת,
הכנות מתפוגגת, ולפתע אין עוד מקום בחיי לאחרים. ולעצמי