המגע של הידיים החמות והגדולות שלו על הכתפיים
החשופות, על הצוואר.
הריח של הסיגריות והבירה שמחמם לי את הלב, הטשטוש המבלבל.
התרגלתי להגיד תמיד לא,- כי לעולם לא הרגשתי את מה שהרגשתי באותו הרגע עם אדם זר
מוחלט שפגשתי לפני שעתיים. את הסיבות שאני מספקת לעצמי לברוח עוד לא בדיתי, והתשוקה.
התשוקה במעטפת התמימות, והרצון להתמסר.
גיטרות חשמליות, רמקולים מתפוצצים באוזניים והתחושה ההזייתית. הוא הושיט לי את היד
שלו, נעניתי בחיוב. האף נח מתחת ללחיים עם הזיפים הבהירים..
"אפשר רק נשיקה? נשיקה קטנה?"
קמתי בבוקר, והלב שלי כאב מחרטה.
את מתפוגגת אל תוך הזכרון נוגעת בי לרגע עם האור הראשון מעלי וקר לי כל כך או אולי זה סוף העולם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
