דמיינתי איך יהיה בלעדיו.
שיחת טלפון תמימה, אחות מבוהלת שנראתה כאילו הדם ניקז מפניה, אמא השקטה. הו, אמא. הדמעות
חנקו את הגרון,
וחשבתי שלא אוכל לשרוד יום. כאילו נעלם מפני האדמה שניזונה מדמעות מלוחות ומלבבות קרועים.
ואיך הכל התרחק והתקטן מעיניי.. בתים וחלומות גדולים. הלב של שנינו חלש מדי.
לצד הסיפורים על אוסטרליה ואפרו שהועלו מהאוב כדי להרדים ילדה סקרנית שהתעוררה עם
חיוך מרוצה, עומד מנגד אדם לא צעיר לא מבוגר,
תמים כשה עם לב מלא.
 


ועכשיו אני יודעת למה תמיד רציתי לחיות על הירח.