אני נוסעת כשעיניי נעוצות בעלה האחרון על עץ רחוק ועירום,לוחצת עם כריות האצבעות בתנועה של בלרינה, שברירית ושורטת. הגלגלים מסתובבים במקום,והנוף אותו שדה חיטה זהוב ועלוב, השמש עולה ויורדת, ורק השמיים המשנים את צבעם מעידים על הזמן שחומק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
