התמסרתי לעצמי במשך 70 ימים, משתדלת לא לתת לו לנצח אותי. ושרירי העיניים שלי עשו את עבודתם נאמנה, איתרו ברדארים המקולקלים שלהם את האדם הבא שיציל אותי מהרגש העמום שאילחש אותי, אותו הרגש שנכשל בהבחנתו בין טוב לרע, בין איתו או בלעדיו.
בכביש צדדי בנהרייה שמוביל לחוף אסור עם אביתר בנאי באוזניים ושמש אדומה בשמיים התחיל הסוף, באופן מוחשי עם גודש סימבוליות, החופש הכיל בתוכו קיצים רבים משהצלחתי להכיל אני,מתברר