והדמעות כבר אינם, זלגו כבר שעות ,
העיניים אדומות ונפוחות,
דווקא עכשיו כשאני צריכה אותך לידי אתה לא פה:(
לראות אותך מחובר, ולא שולח הודעה.
מדבר עם מישהי אחרת.
לא יכולה יותר.נזכרת בך כל פעם שאני עושה משהו, הולכת לאנשהו
שומעת את השיר שלנו
יושבת שמקום שהיינו יושבים בו
נזכרת בך.
אמרת לי שאתה אוהב,
ושאתה רוצה שנחזור, אבל אתה לא יכול.
אתה לא יכול לסמוך עלי
אתה לא יכול לראות אותי איתך, אחרי מה שקרה.
טעות אחת. חיים שלמים
כבר שבוע עבר, ועדיין כואב... האם אצליח להתגבר?
ואתמולל כשראיתי אותך איתה, עם הילדה שקינאתי בה כשדיברת איתה ישבתם אחד ליד השני, דיברתם.
זה שבר אותי.
ואיזה צירוף מקרים זה היה, שהייתי עם האמריקאי שהתחיל איתי, לבד אתמול, ואתה והיא עברתם וראית אותי, הסתכלת עלי לשניה,
.היה שווה לראות את המבט שלך.הקנאה.
וכל האלה שקראתי להם חברים, התגלו כמזוייפים, צבועים, רכלנים.
לכו. לעזאזל.
באמת שאני שונאת אותכם, גרמתם לי ככ רע, ככ סבל.במיוחד אתה, הידיד הכי טוב, גרמת לי לפגוע בעצמי, גרמת לי להקיא, ולפצוע,
אני שונאת אותך.
ואז שלשום ב2 בלילה התקשרת , כשהיית שיכור. אמרת לי ,שאתה רוצה שזה יסתיים בטוב, ואז ליד כל החברים אתה יוצא עלי, כאילו כלום,
לא אכפת לך ממני?
ועכשיו? אני מרגישה ריקנות, קשה לי ככ, אין לי שקט, באלי שקט. מנוחה.
הלב כואב, בבקשה, תעזור לי, אני צריכה אותך פה איתי.
אבל כנראה שעברת הלאה, ולי לא תסלח יותר בחיים.
רוצה שהכאב יעבור..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
