בראשית ברא אלוהים את הקקי.

אז היום זה נגמר,שנה ו9 חודשים שלו ושלי .

הוא כבר לא אוהב ,אני אוהבת(אך בספק).

מנסה לדבר אך הקול חנוק ,מרגישה עוד דמעה שמלטפת את הלחי.

הוא עוד לא הלך וכבר מרגישה כמה הוא יחסר.

גם אצלי עלתה המחשבה הזו לפעמים -להפרד. ואפילו הייתה פעם שהיינו כלכך קרובים לזה ,

אז לקחנו הפסקה קטנה והבנתי שאני רוצה אותך איתי , אך עדיין לא הייתי שלמה עם עצמי.

אתה אהבת והשקעת ונתת ודאגת והיית שם תמיד ואני קצת פחות, פחות הראתי את זה .

קשה לי להתבטא,אתה יודע .

הייתי אדישה ולפעמים קצת מזלזלת ולך יחס כזה לא מגיע,מגיע לך היחס הטוב ביותר ויותר מזה.

אמרת לי היום שכשבפעם האחרונה שנפגשנו אמרתי שאני אוהבת אותך וענית לי בחזרה שאתה אוהב,ובאותו רגע הרגשת שאתה כבר לא אוהב.

לא היה לי מה להגיד,אני לא יכולה לשכנע אותך שתאהב אותי מחדש,נכון? אז שתקתי ושתקתי והעיניים לא הפסיקו לדמוע ,האף לא הפסיק לנזול והבטן לא הפסיקה להשמיע קולות,קולות שפעם היית צוחק מהם ומחקה אותם,אבל היום לא צחקת ולא חיקית גם אתה הזלת כמה דמעות.

הושטת אליי יד לנגב את הדמעות וללטף את הפנים כמו שאני אוהבת,סידרת לי את השיער וחיבקת כמו שרק אני אוהבת ,ולא רציתי שתפסיק .הרגשתי בטוחה כלכך ואז נזכרתי במילים שאמרת והתרחקתי .אמרתי לך שתלך כי זה סתם נהייה קשה מרגע לרגע.

ואתה התעקבת והעפת אליי מבט מהוסס,עצוב ומרחם.

עזבת.

אחרי ששמעתי את דלת הכניסה נסגרת  הלכתי לסלון ,אל אמא והתחלתי לבכות כמו ילדה בת4 שלקחו לה את הבובה שהיא הכי אוהבת ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

אני עדיין לא יודעת מה לעשות- בלעדייך,והמחשבות עלייך ועל מה שאמרת לא עוזבות והעיניים כבר נפוחות מרוב דמעות .

אני משתדלת להיות חזקה כמו שביקשת אבל זה קשה לי נורא.

אני רוצה גם להגיד לך תודה ,שאהבת ונתת והערכת ועשית והשקעת ולימדת ושתמיד תמיד היית שם בשבילי ומקווה שתזכה גם אתה לאותו היחס ,אם לא ממני אז ממישהי אחרת.

אוהבת,אני.