הגשה שלי לתחרות כתיבה יוצרת בבלוג הזה:
בחרתי בתמונה ב', זו:
ההגשה:
נטולי החלומות
אם אי פעם תהיתם מדוע איש אינו חי במעט הבקתות הקטנות והנטושות שבאחו למרגלות ההרים, הרי התשובה לכך ברורה. שהרי, ישנם חיים במקום זה.
חוקרים רבים חקרו את המקום, ומעולם לא נמצאה שם נפש חיה.
ואומנם, האם מאמינים אנו לדברים אלה?
יודעים אנחנו כי החוקרים מקובעים הם. לדברי קסם - אין הם מאמינים.
אך בנו הילדים, רוח שובבות ותמימות שוררת, ולכל אנו מאמינים. כמעט כולנו.
אז אם אי פעם תהיתם מדוע איש אינו חי במעט הבקתות הקטנות והנטושות שבאחו למרגלות ההרים, הרי התשובה לכך ברורה. שהרי, ישנם חיים במקום זה.
~~~~
בוקר. השמש מציצה מבין ההרים הגבוהים מסביב לבקתות הנטושות שלמרגלותיהם.
חמשת הזקנים נטולי השיניים, הגרים בבקתות אלו, קמים משנתם.
"בוקר טוב.." אמר האחד, בקול צורם וקר.
"בוקר אור.." ענה אחר, בקול צורם אף יותר משל קודמו.
"יום טוב לבחוש בקדרה, אינכם חושבים?" שאל אחר, זקן שפוף, בקול צורם יותר משל קודמיו. אם הייתם שם, שומעים את הקול הזה, לא יכולתם לסבולו, עקב הצרימה הרבה.
"יום נהדר לבחוש בקדרה.. אוי.. איפה שמתי אותה?!" אמר זקן נטול שיניים רביעי.
"כאן, כאן!" קרא חמישי, אשר היה מרוחק מהאחרים, "כאן שמת את הקדרה שלך, טיפש!"
ואומנם, לבחוש בקדרה היה התחביב האהוב על חמשת הזקנים.
לבחוש בקדרה? מה זה? שואלים אתם לבטח.
חמישה זקנים מוזנחים למראה אלה אינם אלא קוסמים.
לבחוש בקדרה? זהו היה השם שהמציאו הם להכנת השיקוי שלהם, אותו הכינו בקדרה.
השיקוי למה? שואלים אתם לבטח.
שיקוי זה, אותם הכינו בעצמם, גרם לכך שרק הם יצליחו לראות את עצמם ואת חפציהם, לשמוע את קולם, להריח את ריחם ולמשש אותם.
חמשת הזקנים החליטו לבחוש בקדרה אותו בוקר. שכן, באמת היה זה יום טוב לבחוש בקדרה.
"דשא.. בד.. מרק צפרדעים.. ארס נחשים.. דם אדם.. דם מדמנו... מה חסר?" אמר אחד הקוסמים, מהורהר, וחשף פה נטול שיניים.
"שכחת תולעי משי ומשי שטוו!" קרא אחר, רוכן מעל קדרתו.
הקוסם הראשון דפק בידו על מצחו והוסיף את המצרכים לקדרה.
"שלי מוכן!" קרא שלישי, הרים את קדרתו במאמץ רב ושתה ממימי השיקוי המופלאים.
כמוהו עשו אחריו גם הארבעה הנותרים.
"הו! אני צרגיש שהכוח שלי גדל! מתחזק!" קרא רביעי, הכפוף שבחבורה, ושמט את הקדרה מידיו הקמוטות.
כעת השמש כבר שקעה מבעד להרים, והאור האדמדם שהותירה אחריה זהר. מראה מרהיב היה זה. כן, הימים שם עברו מהר.
~~~~
לילה. השמש כבר שקעה מבין ההרים הגבוהים מסביב לבקתות הנטושות שלמרגלותיהם.
חמשת הזקנים נטולי השיניים, הגרים בבקתות אלו, נכנסים לאט את תוך הבקתות.
ישנים הם. שינה נטולת חלומות.
איך יצא לי?
תגיבו לי למטה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאי - ככה כולם קוראים לי
