ככה, הכי פשוט שיש.
זכרונות על דמעה ורגעים של חיוך. |
| 2/2009
ללמוד לסלוח לעצמי
ללמוד לסלוח לעצמי זה קשה.
ללמוד לסלוח בכללי זה קשה, אז על טעות שלי? סליחה, למידה משמעותית.
עדיין מנסה להבין שלא הכל קרה באשמתי, צריך שניים לטנגו.
עדיין מנסה להפנים שאי אפשר לשנות בן אדם, רק הוא יוכל לשנות את עצמו.
מנסה לקלוט שלא אומרים "אני מבינה" אם בעצם לא מבינים.
בעיקר מנסה להתנתק מהנטל שהשארת עלי.
אני מרגישה שלכל מקום שאני הולכת הולכים איתי 75 קילו נוספים, שאתה העמסת עלי.
75 קילו שאני סוחבת איתי כבר מעל לחצי שנה.
אני סוחבת אותך איתי על הגב לאן שלא יהיה, אתה הצל שלי ממש.
רודף אותי היכן שלא אהיה ומפחיד אותי.
מפחיד אותי שכל גבר יהיה כמוך.
שכל קשר יגמר ככה.
מזהיר אותי שהנה, עוד רגע ואני מאבדת את החופש שלי, את המהות שלי, את עצמי.
מנסה להמשיך הלאה ופשוט לא מסוגלת.
לא בגלל שאני אוהבת.
לא בגלל שאני שונאת.
לא בגלל שאני מאוכזבת.
או לחילופין מדוכאת.
בגלל סיבה אחת פשוטה- לא סלחתי לעצמי על זה שלא הפסקתי את זה לפני שהיה מאוחר מידי.
שזה נגמר זה היה הרבה מעבר.
מפחדת להיכנס לקשר.
מפחדת לסמוך על אנשים.
מפספסת כל כך הרבה בדרך.
אני מוחלת לעצמי על החוסר חברות שלי איתי ומתחילה חיים חדשים.
בפעם הזאת זה יצליח? מתי האמת מתגלה כשקרית?
עכשיו אני מוכנה הרבה יותר מאתמול או מלפני שעה.
עכשיו אני מבינה שמותר גם לי לטעות, אני לא אדם מושלם, אף אחד לא.
ואולי אני גם עכשיו אצא עם לב מנופץ לרסיסים.
ידעתי. אני נופלת לאהבה מהר מידי, חזק מידי.
לא מכירה בכלל ועד כדי כך להוטה לדעת הכל מהכל.
אני לא כל כך חכמה כמו שחשבתי.
הלוואי שהייתי עוצרת עוד שניה בדרך לפני שהייתי מחליטה כאלה החלטות.
מועד לכישלון אבל עדיין מאמינה חזק בלב.
הכל אפשרי.
גם אם אני אטעה עוד מליון פעמים בדרך, הסיכוי לאהבה שווה כל סיכון שאקח.
לא הייתה לי מעולם שיחה כל כך משמעותית.
סליחה.
למדתי לסלוח לעצמי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
