אום מאני פדמה הום

  על מה אני חושבת שאני רצה?

מנתקת את כף הרגל מהריצפה, הרגל עולה ומתיישרת,צעד ועוד צעד. הקצב מתגבר והלב דופק.הידיים עולות לבד לכיוונים נגדיים.נשימה,שאיפה.

בהתחלה המחשבה שקט,מקשיבה להלומות הרגלים, למוזיקה שבאוזניים. ואז, מחשבה אחר מחשבה הן מגיעות. הן מגיעות בקצבים שונים, הן לא שומרות על קצב כמוני.הן כמו יונים הנעצרות לנקר מעט מזון מכף יד ואז לעוף לנק הבאה.קשה וקל באותה מידה לשמור ולאבד מחשבה.

ממשיכה,אנשים עוברים על פני, הנוף משתנה, כאילו חיים שלמים עוברים לי בראש ונמחקים ברגע שאני עוצרת. סיפורים שאני מספרת לעצמי,מערכת יחסים שלמה שאני מנהלת ביני לבין עצמי.