אום מאני פדמה הום

נפגשתי חברה טובה, לא אחת הכי טובות אבל טובה כבר הרבה זמן לאכול יוגורט בקניון, היה נחמד והכל, וכמובן נושא הבחורים עלה על הפרק. התחלנו לדבר על הא ודא והיא סיפרה לי על חברה אחרת שעברה לגור בת"א והיא תל אביבית כזאת היא דיברה על כל מיני מובנים וגם על סטוצים וכאלה.. שהם היו במסיבת בית שתיהן ועוד חברה ושתיים הלכו עם בחורים והיא קצת נשארה בצד... כמובן שמבאס לה והכל אבל זה לא הנק'.

החברה הזו שהלכתי איתה ליוגורט היא בעלת נסיון גדול עם בנים, גם היו לה כמה חברים רציניים וגם הרבה סטוצים, דייטים וקשרים קצרי טווח. בכך מקרה, יש לה ניסיון, היא אמרה שהיא כבר לא מחפשת את זה..

התחלתי לחשוב, האמתי די לקנא למה לי אין במה ל"התפאר" למה אם אני אפילו רוצה סטוצים אני לא יודעת להשיג? למה לי אין כל מיני קטעים ואקשן.

אז נכון, כן הייתי רוצה יותר קשרים עם בחורים,לצאת יותר עם בחורים,ובכללי יותר ניסיון. אבל אין מה לעשות אני ביישנית במהות שלי, וזה לא כזה בטיבעי שלי לזרום עם בחור במסיבה. אני לא חושבת שזה אומר משהו עלי. רק שאני צריכה לכוון להכיר בחורים ולהמקד במה שאני רוצה שזה בחורים טובים ורציניים ולא שטויות.. לכיוון הזה אני כן צריכה לפעול...

אני קצת חסרת סבלנות בקטע הזה, כאילו בא לי להכיר מישהו חדש, בא לי מישהו אחר לחשוב עליו,משהו מרגש חדש. ובאותה נשימה אני עדיין כ"כ מתגעגעת אליו!!