סיפורים לדובי קוטב |
| 5/2012
לא יכולה לסרב השפעתו עליי הייתה כהשפעתו של חלילן על נחש קוברה. מילותיו היו לי כאוויר לנשימה, עוזרות לי לשרוד, אך הורגות אותי בו בזמן. לא ידעתי מה הוא לא, לא ידעתי מה היא התנגדות לדבריו. כל פעם שרצה ממני דבר מה, קרב אליי בשקט, אחז בעדינות בסנטרי והיישיר אליי מבט בעיניו הכחולות והנוצצות כקריסטל. הוא לחש באוזני, קולו מתוק וערב לאוזניי, אנא איזבל, לחש לי, אני צריך שתעשי בשבילי דבר מה. האם תסכימי לעזור, איזבל שלי? והסכמתי. זו אפילו לא הייתה שאלה. לו אמר לי לרקוד, רגליי החלו לזוז מעצמן. לו אמר לי לנגן, ידי הייתה נשלחת אל הכינור במהירות. לו אמר לי לרצוח, בשניות ספורות הופיע הסכין בידי. ולא חשבתי לסרב. האפשרות להתנגד אפילו לא הופיעה לרגע אחד במחשבותיי. כל מה שידעתי היה שכל דבר שייבקש, תהיה פקודתי. נשימתי נעתקה כל זמן אשר חשבתי על האכזבה שאולי אגרום לו אם רק אמרה את פיו. הוא היה כמו אל בשבילי, כוח עליון שאין לערער עליו. אך כאשר הגיע סופו, לא הבנתי מדוע. לא הבנתי מדוע היה חשוב לי לרצות את הבחור שחור השיער בעל עיניי הקריסטל. הרי לא היה הוא יותר מאשר קליפה ריקה.
| |
|