"הזמן עובר, גם כשזה נראה בלתי אפשרי. גם כשכל תקתוק של מחוג השניות כואב כמו הדופק שמרגישים בחבורה ממכה טרייה. הזמן עובר בקצב לא שווה, בזינוקים ובהפוגות מתמשכות. אבל הוא עובר. אפילו בשבילי..." |
| 10/2013
דעה קדומה.
נמאס לי כבר כל כך מהביקורת הראשונית שאנשים מותחים עליי, בצורה מוחצנת כ"כ ובהחלט ההפך הגמור ממה שאני.
זה כל כך פרימיטיבי שאנשים תופסים במידיות את כל מה שקשור לבאדי פירסינג ולמודיפיקיישנס כדבר רע, זה איכשהו נכנס לאנשים במוח כדבר שלילי... מאז שנות ה80 ותקופת הפאנק, או משהו. אבל לא באמת אכפת לי איך, למה ומתי.
לדעתי, להיות משהו קצת שונה ולא מובן מאליו זה דווקא לא דבר רע בכלל. קל לקטלג, קל לשייך. קל להדביק סטיגמות... אבל אנשים שהדעה שלהם שונה מהדעה של הזרם המקובל, בכל, (הרי הפאנק לדוגמא דוגל באנרכיה), לדעתי קצת יותר חכמים משאר האנשים. לרוב.
אלה אנשים שבאמת חשבו ותהו בקשר לדעות שלהם, ולא הלכו בדרך שכולם הולכים בה כי ככה אמרו ועל זה הם גדלו.
אז המראה שלהם הוא כזה, והלבוש שלהם הוא כזה. מה אפשר כבר לדעת על בן אדם לפי איך שהוא נראה?... לכו תדעו, אולי זה בן אדם עם תואר שני ועם מליון ושתיים שקל בבנק, אבל הוא בוחר להיראות ככה כי ככה הוא אוהב להיראות וזה מה שגורם לו להרגיש טוב?
נכון, דעה קדומה מתרחשת במוח שלנו באופן אינסטינקטיבי. וסה"כ, אי אפשר להאשים אף אחד בזה. וגם נכון, שרושם ראשוני שלילי שמתוקן משאיר חותם הרבה יותר עמוק. אבל בכל זאת... אנשים בהחלט חייבים להשתדל לא לקלטג.
לא לפי פלייליסט, איפור, צבע שיער, הליכה, תכשיטים, בגדים... לא משנה מה.
הדעה הקדומה הראשונה תמיד איפשהו בראש, אבל צריך להשתדל לא להיתפס עלייה כ"כ חזק. זה באמת כ"כ מעצבן אותי.
יש לי המון פירסינגים. הרבה. אני מעשנת. הרבה. אני לא מאמינה באלוהים. מה הסקתם עליי עכשיו? הרבה דברים, שלצערנו גם נתפסים שליליים בראש של אנשים בימינו כיום.
אבל... קבלו ביטול, המשפחה שלי דתייה. אני כותבת המון. יש לי שפה ממש גבוהה. אני רוצה להיות רופאה. הממוצע שלי הוא 98. אני בכיתת מופ"ת.
מבינים אותי עכשיו?
מקווה שכן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
