אני לא קוראת לזה המלצה, כי בעיניי זה יהיה כמו להודות לחוטף של נטשה על מה שעשה לה, לכן כתבתי ביקורת. הספר עצמו מומלץ, בעיקר לאלה מאיתנו שזקוקים למעט יותר ביטחון...
נטשה קמפוש בת העשר צועדת בפעם הראשונה לבדה אל בית הספר. היא עצובה כי באותו הבוקר היא כעסה נורא על אמא שלה ולא אמרה לה שלום לפני שיצאה. אבל זה לא נורא, נכון? היא תשלים איתה ברגע שתחזור הביתה.
אבל היא נחטפת.
בעיניי מדובר בספר מדהים שמיועד בעיקר לאלה מכם שזקוקים לאומץ. לנטשה יש הרבה ממנו, ובמהלך קריאת הספר הייתי במצב נפשי מאוד ירוד, ובכל יום שעבר רק חיכיתי ליום שבת, לזמן הפרטי שלי עם נטשה.
הסיפור המדהים שלה הוכיח לי שכל אחד מאיתנו יכול לעשות הכל, אם הוא רק רוצה. וגם כשהמצב ממש גרוע, תמיד יש תקווה. נטשה לא איבדה את עצמה ולא שכחה מי היא ומאיפה באה, למרות שהחוטף שלה ניסה לעשות הכל כדי שתהיה שלו, שתשפיל עצמה למענו, שתהיה השפחה שלו. אבל היא לא נתנה לו את התענוג. היא העדיפה לחטוף מכות מאשר לתת לו לשלוט בה. נכון שהקרבה עושה את שלה והיא לא לגמרי שונאת אותו, אבל זה לא אומר שיש לה סטוקהולם סינדרום והיא לא מוכנה שידביקו עליה את התווית הזאת. היא פשוט יודעת שהוא לא שפוי ומקבלת בהבנה ובאנושיות את העובדה הזאת.
אני לא רוצה להוסיף עוד, כי זה עלול להיות ספויילר, אז רק לאלה מכם שדואגים- לא, אין תיאורים יותר מדי קשים.
רק תסתכלו בעיניים שלה ותבינו כמה הבחורה הזאת סבלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: