Wolfie The Author

ככה אני מרגישה, שהייתי בחופשת מלחמה. אני מקווה ש"הייתי" זאת הדרך הכי נכונה לתאר את זה, שהעניין כבר נגמר.

אני לא מתכוונת להיכנס לנושא של היינו או לא היינו צריכים למוטט את החמאס. כן, צריך למוטט אותו, אבל בדרכים שלא יגרמו לחיילים שלנו להיפגע, ויודעים מה? אם אפשר, אז בדרך בה כל הפרה של החמאס תהיה באשמת האו"ם, ושהם יצטרכו לתת את הדין על זה. כי גם בלי לומר את זה רשמית, הם תומכים בחמאס. ואז אני מוצאת את עצמי שמחה על עצם קיומם של דאעש שמלמדים את אירופה והמערב מה אנחנו סובלים כבר... כמה זמן עבר מאז 1948?

אני מקווה שהפוסט הבא שלי יהיה סוף סוף כבר פרויקט גמור שלי. מקווה מאוד רוצה מאוד גם לחזור לחיים שלי ולעבודה שלי ולהתרכז בלהקשיב לחברות שלי כשהן מספרות לי על כל מיני שידוכים שהן מחפשות לי (כן, אני בשלב הזה, יש למישהו משהו להגיד? לעזור אולי? כי אני אשמח), ויותר מזה, להפסיק להיכנס לפאניקה בכל פעם שיש רעש שנשמע קצת כמו אזעקה.

אמן שיישמר השקט.

לילה טוב.