Wolfie The Author

הרגע קיבלתי במייל הצעת מחיר להפקת ספר הילדים ששלחתי להוצאות לאור. כמובן שאני לא עושה כלום עד שהעורכת תראה את זה ביום רביעי (ואז גם נקבע פגישה עם ההוצאה יחד איתה, כי היא צריכה להיות נוכחת), אבל אני... אני בשוק שזה אשכרה קורה. ברצינות. שוק.

וזה הזמן לספר לכם למה הביקורת שרציתי לפרסם תתעכב.

אז... קודם כל, בכלל לא צפיתי בסרט. הלוואי שיכולתי. תאמינו לי, אין דבר שרציתי יותר מלצפות בסרט ולבקר אותו. אבל אנשים באו להתארח בסוכה כמעט כל יום, סוף סוף צפיתי עם אבא שלי בסרט שהבטחתי לצפות איתו כשיהיה לשנינו זמן (חצי שנה לא הצלחנו למצוא יום ושעה שנוחה לשנינו. חצי שנה, אנשים!), ו... גיליתי שאני כנראה חולה. לא סרטן, ברוך השם, אבל מחלה מפחידה. לא מסוכנת אם משתלטים עליה, אבל כזאת שיכולה להרוג. ואת עיקר העבודה אני צריכה לעשות או שיאשפזו אותי. ואת זה אני לא רוצה, כי אז גם יאסרו עליי להתאמן.

כבר תקופה ארוכה שהרבה מעירים לי על כך שאני מתנהגת בצורה מסוכנת ושאני צריכה להשתנות. אני מסכימה איתם. אבל עדיין יש לי את המחשבה הזאת שאני לא עושה מספיק כדי להגיע לתוצאה שאני רוצה, מסוכנת ככל שתהיה.

מצד אחד, אני יודעת שזה מסוכן, ובכל מקום אומרים לי את זה. אבא שלי אפילו השתמש בשם הרשמי של המחלה ואיים עליי באשפוז ואמא שלי איימה עליי במוות, ובצדק. אנשים מתים מזה. ואני יודעת שאני צריכה לבקש עזרה, אבל איך אני יכולה להודות שיש לי את המחלה, כשאני יודעת מה יכריחו אותי לעשות כדי להימנע ממנה?

לפני שנה בערך כתבתי על זה פוסט. זה היה פוסט קצר על כך שאני מרגישה את זה מתחיל ולא רוצה להגיע לשפ ואעשה הכל כדי לא להיכנס למחלה הזאת. אבל אני חושבת שאיחרתי את המועד. הגעתי לנקודה בה אני צריכה עזרה. בגלל שצמתי הרבה בחודשיים האחרונים, התעלפתי פעם אחת ולא הצלחתי לקום מהמיטה שבועיים. אבל עדיין, אני לא מצליחה לעצור.

זאת עומדת להיות תקופה קשה.

בעיקר כשאני מתבקשת לתת אותה...

אתמול קיבלתי טקסט עם בקשה להביע דעה עליו... אני לא יודעת מה לעשות. ברצינות.

עברתי קצת על הטקסט (ואני מתכוונת לקרוא אותו באופן מלא ברגע שיתאפשר לי), וכבר יש לי מושג כללי על העצות שאני עומדת לתת לכותב. אבל... אני לא רוצה לפגוע באדם הזה או לתת לו תחושה שאני חושבת שאני טובה יותר או משהו מהסוג הזה. אני כמובן מתכוונת לתת ביקורת בונה ולהשתמש בעיקר במילים חיוביות ולהציע רעיונות טכניים במקום עצות לתיקון הטקסט, אבל... באתי מעולם שבו לי אסור להביע דעה אף פעם, וגם כשנתתי למישהו ביקורת בונה, זה הסתיים רע. מאוד.

מצד שני, אני לא רוצה לשקר ולומר שהטקסט מושלם ושאין לי הערות בכלל, כי גם ביטחון גבוה מדי בטקסט בוסרי עלול להתנקם בכותב בסופו של דבר.

אני מאוד רוצה לתת ביקורת כזאת שתעודד את הכותב להמשיך לכתוב ולא תפחיד אותו. כי אני זוכרת את הפעם הראשונה בה העורכת שלי נתנה לי עצות לשיפור הטקסט, וחזרתי הביתה בדיכאון עמוק כי לא ידעתי מה לעשות ואיך לתקן את הטעויות שלי. זה נפטר לאחר כמה פגישות בהן היא לימדה אותי לאתר את הטעויות ולהימנע מהן.

אבל היא עורכת מקצועית, ואני לא. ואני רגילה לקבל ביקורת הרבה יותר גסה ממה שהיא נתנה, ואין לי מושג כמה רגיש הכותב ואני כל כך לא רוצה לפגוע ברגשות של אף אחד או חס וחלילה להוציא לאדם את החשק לכתוב!

בכל אופן, אני מתכוונת לקרוא את הטקסט ולשלוח את ההערות (וההארות, והרבה מהן. כי בינינו, אני לא מקצועית ולא התבקשתי לתת עריכה מקצועית, אלא רק להביע את דעתי על הרעיון ואיך לשפר את הסיפור עצמו), בחול המועד. נקווה שיהיה בסדר.

תאחלו לי בהצלחה?