אז 2013 הוציאה ממני הרבה אומץ: הבראתי מהמחלה ונלחמתי על הזכות להיקרא אדם. אפילו למדתי שגם מותר לי לרצות דברים ולומר לא כשצריך. החלטתי מה המקצוע שלי ואפילו התחלתי לקחת את ולריה ברצינות (פרדוקס, אני יודעת) ולעבוד איתה כעל ספר ולא סתם משהו בשביל הכיף. וכנראה שהלב שלי מתחיל להשתפר, כי בפעם האחרונה שנבדקתי הסיטורציה שלי היתה על 99, שזה מדהים בשביל מישהו במצבי.
אני עדיין לומדת לחיות כמו בן אדם, ולפעמים זה מאוד קשה, בעיקר כשאני נתקלת באותם אנשים שהפכו אותי לבובה חסרת כל רצונות שהייתי. אבל זה משתפר, ואפילו חידשתי קשר עם חברה שאבד לי הקשר איתה לפני כמה שנים. היא מצאה את המייל הישן שלי, ועכשיו אנחנו מתכתבות כמעט כל יום.
אז עד סוף 2014 אדע בוודאות אם אני שווה משהו או לא.
שיהיה בהצלחה?
ורק כי הרבה זמן אני רוצה לפרסם כאן את השירים האלה ולא יוצא:
אלה שני שירים מהמחזמר שפרסמתי בפוסט הקודם.
No one remembers Achmed
ויש גם את Take off your clothes שהוא בעצם A whole new world בגרסת המסרים הסמויים בסרטים של דיסני. עצם העובדה שהשיר מדבר על להוריד את הבגדים קשור לסצינה בסרט אלאדין; הסצינה על המרפסת שלאחריה אלאדין לוקח את יסמין למסע על מרבד הקסמים.
מי שצפה בגרסה המדובבת של הסרט לא יבין את הבדיחה, אבל באנגלית אלאדין אומר לטיגריס של יסמין Take off and go, שנשמע כמו Take off your clothes, שיחד עם שאר המסרים הסמויים (העלים שמציירים SEX במלך האריות וכל השאר), הופכת את דיסני לחברה של סוטים. גם אני לא הבנתי את הבדיחה, אבל היא הוסברה בתגובות כשצפיתי במחזמר עצמו.
קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שהגיב בפוסט הקודם ואני מצטערת על כך שלא הגבתי לכל אחד בנפרד, כי זה פשוט יכול לקחת כל כך הרבה זמן, שאין לי. אז אני מודה לכם כאן ומקווה שאלה מכם שצפו בסרטים נהנו, כי זאת היתה הכוונה שלי. טוב, לא, האמת היא שרציתי שיהיו עוד אנשים שיצפו בסרטים האלה שרק אני מכירה. כן, אין לי כוונות טובות בשיט.
ולבשורה משמחת (בשבילי לפחות): התחלתי ללמוד כתיבה יוצרת והבאתי איתי שני פרקים של "יומנה של ראש המשפחה", ולמרות שהכוונה הייתה לעבוד על המותחן, המורה שלי חשבה שלהמשיך עם ולריה יהיה רעיון מצוין, ואני מאוד מקווה שיום אחד אכתוב פוסט על זה שהטמטום של ולריה עומד לצאת למקומות קצת יותר רחוקים משחשבתי ושאיזה מזל שזה רק סיפור ואין אנשים כמוה במציאות. אז מכל המשתמע מכך, אין יותר ולריה בבלוג. אני לא אפרסם יותר קטעים שלה. אז תסלחו לי בבקשה כי זה רק לטובתכם. סתם, לטובתי.
אני בכל אופן אמשיך במקביל להציג לה עוד רעיונות שלי ונראה מה יצא מזה...
לגבי הבלוג, ייתכן שכמות הפוסטים שאפרסם כאן תרד משמעותית, אבל תמיד אהיה כאן ובכל הזדמנות אשתדל לפרסם כאן דברים שעוברים לי בראש. יש לי כמה רעיונות, אבל זה ייקח קצת זמן.
ואחרון אחרון חביב, הנה הסיבה לחוסר העידכון שלי: כשיש לי זמן, אני מעדיפה להשתמש בו כדי לצפות בהצגה המדהימה הזאת:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: