Wolfie The Author

אבל הנה אני כותבת את הפוסט הזה כי לא נעים לי שהזנחתי את הבלוג שלי ואת הבלוגים הקבועים שלי, אבל אני לא יכולה פשוט.

תבינו, בתחילת הלחימה, ואני מתכוונת ממש ממש בהתחלה, כהדרום חטף מטחים, לא יכולתי לשבת על המחשב, כי מי אני שאיהנה ואעשה מה שבא לי כשהם שם סובלים? ואחר כך, כשהתחילו האזעקות אצלנו במרכז, בכלל הייתי בהלם. לפני כמה ימים נפלו רסיסים בגני תקווה, שזה ממש ליד העיר שלי, שלא לדבר על הבית ההוא ביהוד... ואפילו עברתי אירוע לב קל ביום שישי שעבר ואשפזו אותי ללילה לבדיקות. ברוך השם, הכל בסדר עכשיו.

ועכשיו, כשהמצב קצת משתפר, אני מרשה לעצמי לכתוב פוסט קצר, אבל אני חושבת שזה האחרון שלי עד סוף המבצע... כי אני לא יכולה להנות כשהחיילים שלנו שם בתוך התופת. קרוב משפחה שלי נמצא שם וגם אח של חברה שלי. אבל גם אם הם לא היו בעזה, היה לי קשה, כי כל חייל שלנו שנהרג או נפגע, זה כמו אח.

אז כן, אני גם לא עובדת עכשיו על הספרים שלי וגם למורה שלי אני לא יכולה ללכת. הטיל הראשון שיורט בתל אביב, יורט כמה מטרים מהבית שלה. אז אתם מבינים את העניין...

כולי תקווה ותפילה שהעניין הזה ייגמר כמה שיותר מהר ושהחיילים שלנו יחזרו בשלום. גם לתושבי עזה אני מאחלת בריאות, ושילמדו שאנחנו לא נגדם, אלא החמאס. אבל אני מניחה שהם יודעים את זה ומפחדים לומר אחרת מחשש שיהרגו אותם.

אני מקווה שבעזרת השם הפוסט הבא שלי יהיה סוף סוף פרסום של אחד מהפרוייקטים שלי או לפחות עדכון על איפה אני נמצאת בכתיבת הספרים שלי (כן, עד עכשיו עבדתי על שניים: הספר שלי וספר ילדות ועכשיו יש לי שני רעיונות לספרי ילדים שמתאימים לשני המינים). אני מקווה שזה יקרה עוד השבוע או לפחות עד סוף תשעה באב.

לפעמים כשאני חושבת על הספר שלי ועל הסיבה שבגללה אני לא ממשיכה איתו, עולה לי מחשבה אחת- חלק מהדמויות במילואים! כמובן שלא תבינו את מה שאני עומדת לכתוב, כי לא קראתם את הספר שלי, כי הוא לא גמור, אבל אותי זה מעודד, אז מה אכפת לכם? וכן, העלילה מתרחשת בארץ, אז יש להם שמות ישראלים.

אז ככה:

יובל היה בלהקה צבאית אז אין לו ממש מה לעשות במילואים.

שירי הייתה בדובר צה"ל, אז היא במילואים עכשיו, עושה לנו הסברה בכל השפות שהיא יודעת (אנגלית, צרפתית וערבית).

דנה הייתה פקידה ג'ובניקית, אז... היא לא במילואים.

את גילי לא גייסו, אז היא עשתה שירות לאומי, מה שאומר שהיא בבית עכשיו.

את רון העיפו מהטירונות אחרי שחירפן את השותפים שלו באוהל ולא נתן להם לישון כי כל שניה הוא קם לנקות את החול שנכנס לו לשק"ש, אבל היו לאבא שלו קשרים בצה"ל אז גייסו אותו עם פטור מטירונות והוא שירת כחובש כללי. עכשיו הוא מתנדב במד"א (אולי הוא אפילו היה באמבולנס שלקח אותי לאשפוז כשעברתי את האירוע ההוא? )

ים נחטף, אז אין עם מי לדבר. מה גם שהיה לו פרופיל נמוך והוא היה פקיד, אז גם ככה אין לו מה לחפש במילואים.

נתנאל עשה משהו במודיעין כשהיה בצבא ואסור לו לומר מה או בכלל לדבר על זה. בלי קשר, עכשיו הוא בחופשה בקוסטה ריקה אז לא יודעים איפה הוא ומה הוא עושה. והנייד שלו כבוי. כי אסור לו לדבר בטלפון. כי הוא בחופשה. בהוואי. כלומר, קוסטה ריקהO.O

וזהו. לא יודעת אם זה הצחיק אתכם, אבל אם כן, מה טוב:)

אמן שעוד השבוע יהיו לי זמן וכוחות נפשיים לעשות סיבוב ברשת ולראות מה קורה אתכם. אולי אפילו לעבוד קצת או להמשיך את אחד הפרוייקטים שלי כאן. לא יודעת. נראה.

תחזיקו מעמד בינתיים, כל מי שקורא את זה, בכל מקום שתהיו