יש את השיחות האלה שגורמות לך להבין ש"וואלה? מגיע לי יותר טוב"

לא רוצה להתפשר יותר כי לא באלי להיות לבד

לא רוצה לסבול בזמן שמישו מנסה להבין איך לאזעזל לזיין אותי בצורה שאני אשכרה אהנה, כי להכניס ולהוציא זה לא מספיק

דיי עם סקס גרוע ודיי עם מערכות יחסים עקומות.

מגיע לי יותר טוב

גם עם זה אומר שאני אהיה לבד עד שאני אמצא מישו שאני יכולה להתחבר איתו ולהיות עצמי ובלי לפחד שברגע שהוא יראה צד כולשהו בי הוא יקום וילך, אני בסדר עם זה. אני דיי מצפה לזה חח קצת להתרכז בעצמי, מה רע?

יש לי בגרויות, יש לי את העבודה שלי, יש לי את האימונים שלי ויש לי לחשוב כל הזמן מה לאכול ואיך לא לדפוק אתזה (במחינת ערך תזונתי, לא קלוריות)

יש לי הרבה תוכניות והרבה מחשבות על העתיד בזמן האחרון, חושבת עלזה וישר נהייה לי חיוך מטומטם על הפנים.

אני מנסה לא לחשוב יותר מדי ולא להיסחף יותר מדי אבל ככ קשה חח אני יודעת בדיוק איך אני רוצה את העתיד שלי

אני רוצה לעשות תואר ראשון בוטרינריה, עם התמקדות בחיות בית ובחיות בר, ולחזור הביתה לבית גדול עם חצר גדולה, בית מלא בחיות ובגבר שלי, וכולם מחכים לי ורוצים אותי בבית. ניראלי אני אפסיק פה כי שוב נהייה החיוך המטומטם הזה ולא ניראלי זה בריא ככ לחשוב ככ רחוק קדימה.

מבחינת ספורט..

מקפידה ושומרת להגיע כל יום לאימון, ועדיין כל הבגדי ספורט שלי מלוכלכים אז שמתי עכשיו כביסה ואני ממש ממש ממש מקווה שעד הערב זה כבר יתייבש ואני אוכל לצאת לריצה\הליכה.

היה רק שינוי קטן בתוכניות. במקום יום 1 רגליים ותחת יום 2 חזה גב וידיים ויום 3 אירובי וככה חוזר על עצמו זה יהיה יום 1 רגליים ותחת יום 2 חזה וגב יום 3 יד קידמית יד אחורית וכתפיים ויום 4 אירובי וככה זה יחזור על עצמו

מרגיש לי יותר נוח עם תוכנית כזאת, ככה אני עושה את המקסימום בשעה-שעה וחצי שאני באימון ולא מבזבזת יותר מדי מהיום שלי, משו שיהיה חשוב בעוד שבועיים כשיתחילו המרתונים לקראת הבגרויות.

הבעיה היחידה שלי היא אירובי.. i hate this shit

לא מצליחה להתחבר לזה לא משנה מה אני עושה, אם היו לי אופניים אומשו הייתי יוצאת בערב לנסוע אבל כרגע אין אז אני סובלת כמה שאפשר במכון, אני אוריד היום מוזיקה מקפיצה וזה יתן לי יותר מוטיבציה לעלות על ההליכון ולרוץ במקום להסתכל על ההליכון ולהמשיך ללכת חח

ניראלי שזהו, קצת נעלמתי אבל אני אחזור לעידכונים יומיומיים או לפחות פעם ביומיים^-^