מתחילים להבין דברים בעיקר בשתיקות. כמה שהן יותר ארוכות, אוגרות בתוכן את כל המילים שרצית לומר, ככה הן יותר משמעותיות.
הלוואי והייתי יכולה לצעוק את מה שנאגר בפנים, להוציא מעצמי את כל הזרם במפל מים לתמיד. לחדש את עצמי בשתיקה מחשבתית. בלי מחשבות..
רק תחושה רגועה. זה הכל.
אני מסתכלת על הדג באקווריום, הוא נברא לתוך מציאות שבה אין לו בחירה והוא עדיין לא נראה סובל או משועמם כמו שלנו כל כך קל להיות. הרי, היתרון של הבחירה הוא לעשות לנו טוב ולגרום לנו להיות מאושרים, איכשהו..זה לא באמת ככה. מרוב ריבוי הבחירות שיש לנו הלכנו לאיבוד. אנחנו מחפשים ריגושים יותר ממה שאנחנו מחפשים להיות מאושרים. הלוואי והייתי יודעת להתמקד בדבר המרכזי בחיים שלי ולטפח אותו הכי טוב שאני יכולה, בלי לקפוץ מדבר לדבר רק בשביל להספיק.
הזמן חודק וכמה שאתה מנסה להספיק, נשאר פער, הפער הזה מרמז על המשמעות שאתה נותן או לא נותן לדברים. מרוב שאתה כל כך רוצה להספיק, לא תמיד אתה מרגיש את הרגע ואז המשמעות פשוט נשארת מאחור.
אני יודעת שאם הייתה לי אפשרות לעשות את זה, הייתי עושה את זה. הייתי פורסת מולי את כל המחשבות שאני רוצה להפטר מהן, מנפחת לתוך בלון, קושרת אותו ומעיפה רחוק, הכי רחוק שאפשר. עד שהוא היה מגיע מחוץ לאטמוספרה ומתפוצץ שם, משאיר מחשבות מפוררות חסרות בסיס בחלל ריק ועצום. להכנע להן זה אולי הדבר הכי הרסני שאני יכולה לעשות לעצמי.
יש מחשבות, שגורמות לך לחשוב שאתה רוצה אותן, אבל האמת הפשוטה היא, שאתה בכלל לא צריך אותן. יש הבדל עצום בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שאנחנו צריכים וקל להתבלבל כשאנחנו לא רואים מעבר לדברים.
כשאתה יודע מה אתה רוצה, זה נחמד, אבל כשאתה מיישם את מה שאתה צריך לעשות, זה מה שהופך אותך לחזק.
רוב האנשים שמכירים אותי, מכירים אותי בתור אנרגטתית שאוהבת לזוז הרבה ולדבר, להביע, לצחוק, להצחיק. כשאני מתחילה לשתוק אנשים שואלים אותי אם קרה משהו, כשבעצם הדבר היחידי שקורה זה שאני מתנתקת ומסתכלת על הכל מבחוץ.
אני מרגישה שלפעמים הדבר היחידי שאני רוצה זה פשוט להשאר שלווה, בשתיקה.
פחות להוכיח לאנשים מי אתה ומה אתה שווה, האגו אוהב מילים. דיבור הוא דבר חיצוני, כמו יופי. שתיקה זה הדבר הכי אמיתי והכי פנימי שיש באדם.
לימדו אותנו כל השנים איך לדבר, איך לשווק את עצמנו אבל אף פעם לא לימדו אותנו את אומנות השתיקה, האומנות הכי חשובה שיש לנו לעבוד עליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עץ שתול