במקום שיש אמת, שם הלב שקט

בדרך לעצמי, שוב מחפשת את האמת הנצחית והאינסופית שנבראה ממש כאן, בעולם שאנחנו חיים בו.

היא כל כך גלויה ואנחנו כל כך עיוורים. רצה אחרי האור הזה כל יום מחדש, רודפת אחריו בניסיון לתפוס אותו ולשמר אותו בתוכי. אולי הוא יפיח בי חיים מלאי תכלית וכוונה.

הדרך לא פשוטה ויש לעבוד על עצמך יום יום, שעה שעה, דקה דקה. כל שניה משמעותית ולא חוזרת לעולם. אתה מתקדם למקום שאליו אתה צריך להיות מוכן. אני רוצה שיהיו לי את התשובות אבל אני גם רוצה להצליח להבין שאין לי אפשרות להכיל את כל התשובות. לא כרגע לפחות ואולי אפילו לא כל החיים.

בורא עולם יקר שלי, אני צועקת את זה בפנים כל יום. אני יודעת שאתה שומע אותי, אתה כאן, רואה ומשגיח על כל אחד מאיתנו. הדברים "הקטנים" האלה שבכלל לא מקריים, המכשולים שמתגלים כמקפצה גדולה לעלייה. אתה כל כך חי וקיים ואני כל כך רחוקה ממך.

אם אחשוב שאני כאן בשביל לספק את היצרים שלי הרי שאני לא מבינה כלום מהחיים האלה. הדרכים הקלות הן הכי מסוכנות והריקנות עוטפת בעלטה  במקום שבו אין אמונה. איך אפשר לקום בבוקר בלי לומר תודה על זה שיש לי עיניים ? למה זה כל כך מובן מאליו שאני יכולה לראות אור יום, לראות ים, בני אדם, זריחות ושקיעות, להבדיל בין חושך לאור. למה זה כל כך מובן מאליו ? איך אפשר לקום בבוקר בלי להבין שאתה לא היית חייב לתת לי את מה שיש לי, וכל מה שנתת אוצר גדול וייחודי לכל אחד ואחד. היום אתה קם נורמלי מחר אולי לא תקום, מי מבטיח לך ומי חייב לך משהו ?

איך אנשים קמים כל בוקר לאותו מרוץ מעורפל בלי לעצור ולשאול, מי מסובב את כל זה ??? הרי יש מישהו בכל העולם העצום הזה שחשב בהגיון על כל דבר ודבר בלי להחסיר פרט אחד קטן. איך זה שדווקא השמש מסתובבת במסלול כזה מדויק בכל יום כל פעם מחדש, כדור הארץ מסתובב סביבה בלי להתבלבל, השמש שומרת על מרחק מדויק מכדור הארץ, שמא לא תשרוף אותו אך גם תהיה מספיק חמה. איך זה שמשהו לא משתבש ונעצר ? הרי משהו שומר על הסדר האדיר הזה בעולם. כל המטאורים שלא פוגעים באזרחי כדור הארץ וכל פעם יש אזהרות חדשות ממדענים. זה באמת מובן לנו מאליו שדווקא מכל הכוכבים יש כוכב לכת אחד שבנוי במיוחד ומתאים לאורך החיים שלנו ? שמאפשר לנו להתקיים כאן ולהתרבות ולפתח ולהתפתח ?

עד כמה עיוורים אנחנו יכולים להיות ? 

בורא עולם, הראת לי מספיק כדי שאבין שאתה אמת מוחלטת. ראיתי כי בחרתי לראות. מי שבוחר לעצום עיניים לא יצליח לראות את זה.

אין לי איך להודות לך והלוואי והיתה לי אפשרות. אני עדיין בחיתולים ואני עוד לא באמת מבינה משהו, אבל אני מרגישה בכל עמקי נשמתי, והרגשתי את זה כל חיי, אני יודעת בוודאות, וזה בוער לי בעצמות כמו ששום דבר אחר לא בער ככה. אתה קיים לעד ולעולמי עולמים, אתה הטוב שיצר אותנו. צמאה נפשנו למים, הבצורת החלה והמים מתעכבים.. הורד לנו את הגשם, הורד לנו מים וטהר ליבנו שנזכה להפקח, לעקור את השורשים הרקובים ולהצמיח ניצנים בריאים.