במקום שיש אמת, שם הלב שקט

יוני,2012.

"אלוקים יקר,אני שומרת עכשיו כמו שאתה רואה..אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי.אני מבקשת רק שתתן לי סימן כי אני לא בטוחה שאני יודעת מי אני"

"שמירה מהנה שתהיה"

"תודה רבה !! היי,את עזרת לנו בתורנות מקודם,לא ?"

"כן,מה נשמע ?"

"בסיידר..מה איתך ??"

"לא משהו.."

"החיים האלה יפים למרות הכל"

"וואו איזה אנרגיות,האופטימיות הזאת חסרה לי"

"תרגישי חופשי לדבר איתי,אני כאן בשבילך"

לא יודעת איך זה קרה,היא התחילה לבכות ולספר על עצמה דברים לא קלים.

מצאתי את עצמי מדברת אל בנאדם כל כך חכם,עם לב עצום ודימוי עצמי נמוך שלא במוצדק.

השיחה התחילה מזה שאמרתי לה שהפתיעו אותנו עם תקנים חדשים שבוע לפני הקצין מיון,שכנראה כמה בנות שלא באו מגרעין יגיעו כמשקיות הו"ד

לכלא 4 או פנימייה צבאית,לא כולן,לא היה ידוע אפילו כמה תקנים יש.

אני שלא באתי מגרעין כעסתי על שלא אמרו לנו על זה קודם ולא רציתי להגיע לכלא 4,

עברנו קורס פיקודי ובכלא זה הרבה פחות דיסטאנס ממה שהורגלנו.

זו עבודה שונה כל כך ממה שאמרו לנו ולימדו אותנו בקורס,עם אנשים קשים יותר. פשוט זורקים אותך למים,תתמודד !!!

זו היתה שיחה של שעתיים אני חושבת,בסוף השיחה היא אמרה לי משפט שלא אשכח לעולם

"אני חושבת שאם תגיעי לכלא,את תהיי יותר טובה ממה שאת חושבת.את תגעי באנשים ותשני להם תפיסות עולם"

לא ראיתי אותה מאז והספקתי לסיים את הטירונות הפיקודית הזאת סוף סוף.

הספקתי להתפרק עד הסוף

לפרק את הגוף ואת עצמי בלי ששמתי לב

לתת את הכל,להכניס,להוציא,להפנים,ליישם,לצעוק,לצחוק

הוצאתי את כל האנרגיות שלי כי בזה אני כנראה הכי טובה

הספקתי להיות מבולבלת,בכיתי וניסיתי להבין מה אני עושה פה בכלל ??

האם הגעתי לאן שהגעתי כי אני באמת טובה בזה ? כי זה באמת מתאים לי ?

הספקתי להיות מתוסכלת.

גורם ההפתעה לא תמיד היה לטובתי והאמת,שברגעים מסוימים זה היה נראה כאילו האדמה ננופלת מתחתי

הספקתי להבין שלא צריך להבין הרבה

הספקתי לדרוש מעצמי יותר ממה שחשבתי

הספקתי להיות רגועה יותר ושלווה יותר

הספקתי להפוך עולמות קטנים אצל אנשים מיוחדים

הספקתי לשמוע דברים שלא ידעתי שקיימים בי

הספקתי לסבול יותר ממה שחשבתי שאוכל

הספקתי להתעלף ולהבין שהגוף בוגד בי לתקופה

הספקתי לקום בבוקר ולהלחם עם עצמי למרות הכל

הספקתי לאהוב גם את מה שלא רציתי

הספקתי להגיע לכלא למרות שלא רציתי

הספקתי להיות אופטימית ולהיות עם ראש פתוח למרות הכל

הספקתי להבין שאיפה שלא אהיה,יהיה טוב.

והכי חשוב,אני תמיד אאמין,לא משנה מה.

גם אם זה קשה וגם אם זה רק נראה בלתי אפשרי,

רציתי להתעסק עם אוכלוסיות מיוחדות,אז קיבלתי את זה וקיבלתי את זה במקום שזה לא חסר שם.

אז ראה לי שהספקתי די הרבה בתקופה הזאת..

הכל ברור,הכל ברור כשהיא נעמדת שם,

חושפת את איבריה המוצנעים לקהל.

זה חלק מהתפקיד שלה בסך הכל,אל תקחו את זה כל כך קשה.

חלקם יאמרו עליה דברים זולים,שהיא לא מכבדת את עצמה וכל הדרע'ק הזה שהיא מזמזמת בעצמה בלילות.

אחרים יתפארו במחזה שהיא מציגה,היא אפילו לא מתאמצת,זה נראה כמשהו קדוש,טהור,נשגב.

כשהוילונות מוסטים,הכל הרבה יותר פשוט.

אתה יושב בצד,בוהה ומבקר את מה שנגלה לעיניך,זה כל כך קל,כל כך מהנה.

אתה בסך הכל צופה בה,הבמה מוארת באור זהוב,מקיפה את הצל העירום שלה.

חלקם יזדעזעו ויפלטו שלא יהיה להם את האומץ להיחשף ככה,אחרים רואים בזה כדבר רגיל ושגרתי.

היא יודעת את זה,את כל מה שחושבים עליה,את כל מה שאומרים עליה.

היא בעצמה יודעת את זה.

חוזרת הביתה אחרי כל מנה שהגוף מקבל,ומי שם אותך לשפוט ?

חלקם יאמרו שהיא אוהבת את זה,אחרים יתעלמו מהשאלה המבצבצת באויר ויגשו למלאכה.

למי אכפת אם היא לא רוצה את זה,ואם היא עושה את זה בלי חשק אם אחרי כל מעשה היא מקבלת כסף ?

למי אכפת שהיא יודעת איך להסתיר את הכאב שלה דרך הנאה רגעית ומזויפת ?

למי אכפת שלא היא סללה את הדרך שבה היא נמצאת עכשיו,אלא טינופת עם זין שבסך הכל רצה קצת להשתחרר בתוכה.

גם לה מדי פעם כבר לא אכפת,היא שוכחת שהיה בה משהו תמים כשהיו מדברים על גברים,

היא שוכחת כמעט הכל,אבל מעט מאוד מכדי להמשיך הלאה ולא להיות מוכת סלידה בכל פעם שהיא מסתכלת במראה.

למי אכפת שכל מה שהם עצמם אומרים עליה,הוא לא באמת נכון ?

היא תסיים עוד יום בגמירה מתוכננת,

היא תרוויח עוד שטרות על כל הופעה שהיא נותנת,

היא תלך לישון באותן מחשבות ואותם חלומות שמזכירים לה את הילדה הקטנה שהייתה,

הילדה שחלמה על חיים רגילים.

היא תמיד יכולה לקום וללכת,לזרוק הכל ולהתחיל מחדש,להתמודד ולחיות טוב יותר,

יש בה את הכוח לבחור,יש בה את הכוח להחליט,מגיע לה להיות מאושרת,

היא תלחם על החיים שלה.

השאלה אם היא תסלח לעצמה,

תסלח לעצמה על זה שהיא האשימה את עצמה.

קומי ותחיי. 

זה לא פשוט,אבל זה עדיף על כל דבר אחר.