במקום שיש אמת, שם הלב שקט

אז החלטתי לראות את זה באופטימיות, בכלל, בכל דבר אני מאוד משתדלת להיות אופטימית ולפעמים זה גם בא לי בצורה טבעית. אבל ישנם כמה דברים בין גבר לאישה, במערכת יחסים בעיקר, שמה לעשות, הגבר לא מקשיב. שלא באשמתו, כן ?

1. יצאתם עם החברה. יושבים, שותים. וואלה, הגבר שלך שותה. אבל מה שותה ? שותה שותה..ולא מים, כן ? את מבחינתך, בסדר..

מה..מה אני...אמא שלו ? בסדר, שישתה. מסתכלת עליו כדי להרגיע את המחשבות שלך. "כפרההההההה, תביא עוד כוסית אחיייי" צועק הגבר שלך...למלצרית. "זו מלצרית". "וואללההה, לא שמתי לב בגלל השפם שלה חעעעעעעעע"

טוב. הוא שתה יותר מדי...

אז אם נחזור כמה סצנות אחורה, רואים אותך אומרת לו "אל תשתה עוד..זהו" ומה הוא עונה ? נו כמו כל גבר שצריך להוכיח את עצמו, אל תתערבי נשמה !! תני לחיות !! תני לשתות !!

כעבור שעתיים זה כבר תני להקיא.

2. כואב לו הגרון. קר בחוץ. הגבר שלך, גבר..וואלה גבר !! יוצא החוצה עם גופייה. קר ?? פחחחחח איזה קר ואיזה נעליים. אני בסדר כפרה.

"אולי סוודר ? משהו ? אל תצא ככה..קר וכואב לך הגרון" עזבי שטויות, נעים לי.

ואז הווא משתעל. ומשתעל. ומשתעל. ומשתעל. וואלה, זה כבר חלק מסאונד..וכואב לו לאכול ולשתות "למה יצאת עם גופיה ?! רואה שנהיה גרוע יותר ?!"

"לא..(שיעול) אני(שיעול) בס..(שיעול) ד..(שיעול)..ר."

3. יצאתם עם האוטו מחוץ לעיר, הגבר שלך..לקח את הפנייה הלא נכונה. זה בטח מוכר לכולם המצב הזה "תשאל מישהו"..

"למה, אני יודע לאן נוסעים"..

שלט-ג'לג'וליה.

"אנחנו בדרך לג'לג'וליה !!!"

"לא..מה..כן..כי..זה דרך...הסיבוב..פונים אחורה ו..לא, כן..אני..אה..פרסה...אין פרסה?צריך..שם.."

"תתקשר לשאול איך מגיעים !!!!!"

4.בוחרים בגדים.

"מה את אומרת . יפה ??"

"לא יודעת..לא ממש...הוא בסדר"

"למה ? הוא פצצצה !!"

"זה סתם בגלל התאורה נראה לך, הוא בסדר..לא יותר מזה"

"לא יודע, אהבתי.."

"בטוח שאהבת אותו ?"

"כן, מה..הוא נראה טוב"

"נוח לך ?"

"כן..סבבה..."

בבית.

"מה את אומרת ? אני אשים ליציאה את המכנס שקניתי ?"

"כן, יאללה"

"הוא נראה מוזר...לא ?"

"למה ?"

"לא יודע..כאילו..הצבע מוזר"

"רוצה להחליף אותו ?"

"לא, לא..בסדר הוא יפה"

כעבור שעה.

"שום חולצה לא מתאימה למכנס..הוא פשוט לא מתאים..וממש חם איתו, הבד הזה לא נוח !"

"תחליף...?"

"לא יודע, אין לי כוח. בסדר יאללה אני אשים אותו אני יודע.."

5.כשיש לו חבר דביל...וגם הוא יודע שהוא דביל..אבל הוא עדיין איתו.

"וואלה אחייייייי, אתמול פינצ'רנו גלגלים של מכוניות משטרה. היה אדיר. אחי אתה בא ?אנחנו יוצאים לדפוק ת'ראש"

"אה..כן..אולי, לא יודע..."

"מה יש לך יא מעאפן, בוא בוא"

"לא, אני צריך ללמוד..."

ואז את שואלת..."מה הקטע שאתה חבר שלו אם אתה יצא איתו בכוח ?"

"לא..כי הוא...הוא בן אדם טוב בסך הכל.."

ואז הוא חוזר.עם החבר. לפנות בוקר.

"מה קרהה לחבר שלך ??"

"לא, סתם..הוא רצה לבדוק אם אפשר לעוף עם מטריה מהגג של אמא שלו ונפל על השיחים."

"הייתם בבית חולים ? "

"נכנסנו לשם"

"נו ?"

"הבעיה שגם משם הוא יצא עם מטריה"

6.כשיש לו אלרגיה לחלווה.

"וואי איזה טעים זה חלווה הא...??"

"למה למה, בסוף אתה סתם לא תרגיש טוב ותצטער על זה ותגיד שלא תעשה את זה שוב בחיים. אז למההה ?!!"

"חיים פעם אחת נו.."

כעבור כמה שעות...

"אני הולך למות, יואו איזה כאבים"

"חיים פעם אחת, האא ?

7.יאללה יוצאים היום !!

"יש לך מבחן מחר בבוקר על מה שלמדתם בסמסטר.."

"בסדר, זה ירענן אותי"

"קשה לך בבקרים גם ככה..."

"כן, אבל אני צריך לצאת, "

בוקר.

"אתה מאחר !!!!"

"אני עייייףףףףףףףףףףףףף"

אז יש עוד דברים שלגברים קשים איתם, כמובן שבלי קשר גם לנשים. אבל בסך הכל..אם לא נעשה טעויות אז על מה ישאר לנו לכתוב ?

הקרבתי מעצמי,הקרבתי יותר מדי.

הייתי שם,איתך.הרי אני רואה אותך נעלמת לי מול העיניים,

מטושטשת,מאבדת צורה.

התהלכנו ערומים בגן,שטים באגם לעבר הזריחה,

נוצרים זכרונות חדשים,סופרים עננים,

מדברים על הסודות הכי עמוקים,

על הסודות הכי רגישים.

נגענו בנקודות כואבות,הרגשנו,ליטפנו,דיברנו,

צעקנו,אהבנו.

היינו נשכבים על העלים הירוקים,הנעימים.

מדוגדגים מהתרגשות,מהתמימות.

היה לנו כל מה שאין לנו עכשיו.

איבדנו מהילדות וכל מה שנותר זה להמשיך להתגבר.

אם הזמן היה נעצר לא הייתי מסוגל להרגיש,

לזכור ולדמיין אותך מולי,כמו שאת.

חשופה מכל סוד,חשופה מכל חומה,מכל רגש.

לראות אותך נקייה מסטריאוטיפים,נקייה משיפוט,נקייה מביקורת.

נקייה כמו שנולדת.טהורה,אנושית כל כך ועם זאת לא מכאן.

עומדת מולי ומעלה בי אופוריה של נשימה ראשונה,

פחד מהמציאות,פחד ממה שקורה כאן עכשיו.

זה אמיתי,זה כל כך אמיתי ואני לא יכול להתעורר מזה.

אני מרגיש שידיי כבולות,שוכב ומביט בך נעלמת לי מכאן.

הנשימה נעתקת.

בנשימה זו אני יודע שזה הרגע האחרון לבקש לזכור אותך גם בחיים הבאים.

לבקש לזכור את המבט שלך,זה יספיק לי.

אני יודע,אנשים לא באמת מתים כל עוד הם חיים בזכרונם של אחרים.

תזכרי אותי,אני יודע שנפגש שוב.

תזכרי אותי מחייך,תזכרי אותי אוהב,תזכרי אותי חיי,

תזכרי אותי,כי זה כל מה שנשאר ממני עכשיו.

אז האחיזה שלה מתהדקת.היא לוחשת לו שישאר אבל 

היא יודעת שמאוחר,הזמן לא מקשיב לכאב או לגעגועים.

הזמן יביא אותם לפגישה,בגוף אחר,בזמן אחר,במקום אחר.

זה לא משנה מתי או איך זה יקרה,

אבל זה יקרה כי לזמן אין סוף ולאדם כן.