במקום שיש אמת, שם הלב שקט

ג'וני, כרגע אתה בעזה אבל כשתצא משם בעזרת השם בריא ושלם בנפש ובגוף, אתה תקרא את המכתב הזה ותחייך.

חבר ילדות שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. גאווה לכל המדינה ובפרט למשפחה.

יש עוד חלומות גדולים ועצומים שיש לך לחזור אליהם, מחכים לך שתתפוס אותם ותעוף איתם. הלהקה שלך, היצירות שלך, רעיונות שתפתח..

"אני רוצה להיות קצין !" אמרת לי בצהיבות מתלהבת. ירדת מהרעיון אומנם אבל התקדמת בתפקיד ונהיית לאחד מהאנשים שהמפקדים הכי סומכים עליו. ראית דברים קשים בכל השירות שלך והאופטימיות שלך הלכה לפניך תמיד. גם כשיכולת לא להגיע הביתה ימים, שבועות על גבי שבועות, לא נשברת.

היית חוזר ליומיים קצרים כל כך אך מלאים בחוויות עם חברים ומשפחה. ג'ון, אני די דואגת..מתפללת המון המון ומחכה שתספר על התחושות שחווית בטנק עם החברים שישארו קרובים יותר מכל חבר שיהיה. אני זוכרת על הקשיים שהיו בהתחלה ולהסתכל על זה אחורה זה כל כך רחוק וקטן. עברת אותם כמו תותח, אז שלא תעבור את המבצע הזה ? עכשיו אתה במקום לא פשוט בכלל, על אדמה לא בטוחה ולא יציבה אבל עם שלם מתפלל שאתה וכל החיילים יחזרו הביתה בשלום. אתה אולי המודל הכי טוב לחייל. אתה אדיב ברמות שלא יתוארו. כמו שאני מכירה אותך, אתה תתמקד במטרה ותפציץ כל מה שצריך בקור רוח כי זה מה שצריך לעשות, אבל לרגע אחד לא תקפיא את הרגש כשתראה אזרח סובל, חף מפשע שמבקש עזרה, גם אם הגזע שלו שונה ממך. אתה תמיד תמצא לב לאנשים אחרים ולמרות הכל זה לא ימנע ממך לעשות את העבודה איפה שצריך. זה משהו שתמיד כיבדתי אצלך. אתה רודף שלום אבל אתה נמצא עכשיו בעזה, בדיוק בשביל זה. בשביל להגשים את השאיפה הזאת ולהתביע חותם בעולם. אתה, כמו כל החיילים קיבלתם מתנה גדולה. אתם זכיתם לשנות. להשפיע. אתם חלק ממהפכה היסטורית שתשפיע גם על העתיד. אתם, שעוד לא ראיתם הרבה בחיים שלכם, נערים, בסך הכל בני 18-21 נלחמים מול חיות אדם. בגיל שבו צעירים אחרים לומדים בקולג', ישנם בחורים אחרים שלומדים להגן על המדינה. בחורים שבן רגע מצמיחים עור של פיל ואומץ של אריות. בחורים שכבר בכלל לא נערים, ולא תוכל לומר עליהם שהם בני 18-21, כי בעיניים שלהם הם ראו יותר ממה שכל ילד בגיל הזה יכול לראות. הם ראו דברים שילדים בגיל הזה בכלל לא אמורים להתעסק בהם. נשמה חסונה שעברה ככל כך הרבה תלאות, מכאובים, קשיים, פגיעות, חרדות אבל גם המון חישולים. זה מה שהופך אותך, יונתן, למי שאתה היום. אדם ששובר את הטבע שלו כדי ללכת נגד הטבע, נגד ההגיון ולתת את כל כולך, את נעוריך, את תמימותך על אדמה שממנה בנו, ואליה גם נשוב. כשתשוב הביתה, בעזרת השם, בריא ושלם, תשאיר מאחוריך עבר שיקבר ביחד עם פראי האדם שבגללם אתם שם. אתה תחזור אבל ההסתכלות שלך על החיים תשתנה, ואם היית חזק לפני, אז עכשיו שום דבר לא יוכל להזיז אותך. ואני רוצה שתזכור, כמו שאתה כאן בשבילי ברגעים לא פשוטים, גם אם אתה לא היית פועל כמו שאני פועלת ואני מקבלת ממך תמיכה מלאה, אני מקווה שגם ברגעים כאלה, לפחות טלפתית יוצא לך לקבל תדרים חיוביים ממני ולדעת שאני מחזקת אותך ומתפללת ושכל המשפחה דואגת ומחכה לך, שתחזור לחפור על החלומות ועל השאיפות שלך, והכי חשוב..שתמיד אבל תמיד...תתקפללל כבר יא שמן !!

בעזרת השם, שכולכם, תחזרו הביתה לשלום, בבריאות בגוף ובנפש.

יוני,2012.

"אלוקים יקר,אני שומרת עכשיו כמו שאתה רואה..אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי.אני מבקשת רק שתתן לי סימן כי אני לא בטוחה שאני יודעת מי אני"

"שמירה מהנה שתהיה"

"תודה רבה !! היי,את עזרת לנו בתורנות מקודם,לא ?"

"כן,מה נשמע ?"

"בסיידר..מה איתך ??"

"לא משהו.."

"החיים האלה יפים למרות הכל"

"וואו איזה אנרגיות,האופטימיות הזאת חסרה לי"

"תרגישי חופשי לדבר איתי,אני כאן בשבילך"

לא יודעת איך זה קרה,היא התחילה לבכות ולספר על עצמה דברים לא קלים.

מצאתי את עצמי מדברת אל בנאדם כל כך חכם,עם לב עצום ודימוי עצמי נמוך שלא במוצדק.

השיחה התחילה מזה שאמרתי לה שהפתיעו אותנו עם תקנים חדשים שבוע לפני הקצין מיון,שכנראה כמה בנות שלא באו מגרעין יגיעו כמשקיות הו"ד

לכלא 4 או פנימייה צבאית,לא כולן,לא היה ידוע אפילו כמה תקנים יש.

אני שלא באתי מגרעין כעסתי על שלא אמרו לנו על זה קודם ולא רציתי להגיע לכלא 4,

עברנו קורס פיקודי ובכלא זה הרבה פחות דיסטאנס ממה שהורגלנו.

זו עבודה שונה כל כך ממה שאמרו לנו ולימדו אותנו בקורס,עם אנשים קשים יותר. פשוט זורקים אותך למים,תתמודד !!!

זו היתה שיחה של שעתיים אני חושבת,בסוף השיחה היא אמרה לי משפט שלא אשכח לעולם

"אני חושבת שאם תגיעי לכלא,את תהיי יותר טובה ממה שאת חושבת.את תגעי באנשים ותשני להם תפיסות עולם"

לא ראיתי אותה מאז והספקתי לסיים את הטירונות הפיקודית הזאת סוף סוף.

הספקתי להתפרק עד הסוף

לפרק את הגוף ואת עצמי בלי ששמתי לב

לתת את הכל,להכניס,להוציא,להפנים,ליישם,לצעוק,לצחוק

הוצאתי את כל האנרגיות שלי כי בזה אני כנראה הכי טובה

הספקתי להיות מבולבלת,בכיתי וניסיתי להבין מה אני עושה פה בכלל ??

האם הגעתי לאן שהגעתי כי אני באמת טובה בזה ? כי זה באמת מתאים לי ?

הספקתי להיות מתוסכלת.

גורם ההפתעה לא תמיד היה לטובתי והאמת,שברגעים מסוימים זה היה נראה כאילו האדמה ננופלת מתחתי

הספקתי להבין שלא צריך להבין הרבה

הספקתי לדרוש מעצמי יותר ממה שחשבתי

הספקתי להיות רגועה יותר ושלווה יותר

הספקתי להפוך עולמות קטנים אצל אנשים מיוחדים

הספקתי לשמוע דברים שלא ידעתי שקיימים בי

הספקתי לסבול יותר ממה שחשבתי שאוכל

הספקתי להתעלף ולהבין שהגוף בוגד בי לתקופה

הספקתי לקום בבוקר ולהלחם עם עצמי למרות הכל

הספקתי לאהוב גם את מה שלא רציתי

הספקתי להגיע לכלא למרות שלא רציתי

הספקתי להיות אופטימית ולהיות עם ראש פתוח למרות הכל

הספקתי להבין שאיפה שלא אהיה,יהיה טוב.

והכי חשוב,אני תמיד אאמין,לא משנה מה.

גם אם זה קשה וגם אם זה רק נראה בלתי אפשרי,

רציתי להתעסק עם אוכלוסיות מיוחדות,אז קיבלתי את זה וקיבלתי את זה במקום שזה לא חסר שם.

אז ראה לי שהספקתי די הרבה בתקופה הזאת..