במקום שיש אמת, שם הלב שקט

מה שיפה במדינה שלנו, זה שכל ישראלי הוא בעצם פטריוט אמיתי. אם במקרה אמרתם את המילה "פטריוט" לישראלי מהסוג הערסי, הוא יחשוב שאתם מדברים על תוספת לפיצה..אבל זה גם משהו שמאפיין את המדינה שלנו. הערסים.

בכל אופן, להיות ישראלי זה ממש לא פשוט. אתה צריך לחיות עם העובדה שאתה מתנגב בבית עם מגבת לבנה מבית "פאטל".

להיות ישראלי זה להיות במצב חארבנה ולהתבכיין לחברה, לשמוע את המילים החמות שלה "אני תמיד איתך.." והמשפט שיעבור לך בראש זה "שוקולד פרה" מהפרסומת.

המדינה שלנו מאופיינת במשהו שלא קיים בשום מקום אחר. ההתנהגות אומנם בהמתית וכשתעמוד בפקק תוציא את היד השמאלית כמו בריקוד מזרחי ותצעק בעצבים אסלים "סעעעעעעעעעע יא חמוורררר סססעעע". בשוויץ זה קורה ? לא... מבחינת כל ישראלי הם סתם אשכנזים. אנחנו ה"עמחה" !

אני לא יודעת מה אתכם, אבל לדעתי להדחף בתורות של אנשים אחרים ולהדחף באוטובוס כמו סרדינים...זה לא עמחה. זה....אנוכי.

ולהיות אנוכי זה קצת ישראלי..קצת הרבה.

הטיפוס ה"ישראלי" אוהב כסף, חושב על עצמו, אוהב את עצמו, אבל מצד שני..מי לא ? מי לא אוהב כסף ? מי לא חושב על עצמו ? מי לא אוהב את עצמו ?

כולנו. ההבדל הוא שאנחנו, הישראלים מוחצנים יותר. כשמעצבנים אותנו, אז וואלה, נתעצבן !! כשעושים לנו טוב..יאאאאאאא איזה אח !!

כשאנחנו רוצים משהו..אנחנו גם נקבל אותו. אנחנו אינטרסנטים. 

פשעים, עבריינות, היריון בגיל 12, את זה יש בכל מקום. אבל השאלה היא באיזו דרך זה קורה..

אפילו הפשעים בחו"ל הם יותר בסטייל. אם בארץ אתה תקלל אמא של ילד בן 15 שבדיוק שתה כוס וודקה, אל תתפלא שתקבל דקירה. בארה"ב למשל, יעבור גנגסטר בן 60 שנראה כמו בן 30. לא כמו ה"מאפיונרים" הישראלים שאוכלים טבאק ומדברים מהגורגרת.

אותו גנגסטר ילך עם משקפיים כהות וחליפה של וורסצ'ה וישלח את האנשים הגדולים שלו לסמטה שבה תלך, יחטפו אותך בחושך ויזרקו אותך לים !

המשפחה לא תחשוד, כי יחשבו שטסת לחופשה במכתב שהשארת בבית...לא השארת, זה הגנגסטרים.

ובישראל...איזה וורסצ'ה ואיזה נעליים..פולו וטומי זה סבבה עם הכפכפיים שזרקת על המטפלת שלא ניקתה את עפר הסיגריות שלך מהמיטה. בערב שמים נעלי עור אבל מה נעלי עור, את הנעליים שיוסי אבוטבול, השותף שלך לסחר במסטיקים מכר לך במבצע. שם מחביאים את המסטיקים.

אבל...עם כל זה..אני חושבת שהיופי בישראלי הוא היכולת להנות מהחיים באמת. המלונות בישראל בהחלט עם האירוח הכי טוב בעולם, הישראלים צריכים ואוהבים לשבת בסתלבט כי מישהו הרי חייב להנות ממה שיש כאן, לא ?! מה שעוד יותר יפה זה שעד המלחמה אתה שונא את השכן שלך על זה ששפך מים מהמרפסת על הכביסה שלך. איך שהמלחמה מתחילה, אתה מרגיש את הדאגה, הרחמים לאחר, את האמתפיה והחמלה שפשוט מתפשטת בך. "אחי, בוא תתארח אצלי ! פה אין טילים !"(לזה שגר בצפון, לא לשכן שמעליך ;]) אין את זה בהרבה מקומות ונדיר לתפוס פתאום רגע של משפחתיות ברוב חלקי הארץ.

לא כל המדינה ולא כל האנשים בעולם יבינו את מה שכולללללנוווווו חווים, חווינו וכנראה גם נחווה. מה שמאחד בני אדם הם רגעי המשבר, המלחמות, השנאה מהאחר. במשך כל הדורות נרדפנו מהאוייבים שלנו והנה אנחנו עדיין פה, ממשיכים את ההיסטוריה נגד כל הסיכויים. 

מה שבאמת חשוב הוא, שנזכור שזאת בסך הכל מראה. ברגע שנדע לאהוב ולחיות אחד עם השני גם כשאין מלחמות בארץ, השקט יהיה ארוך מתמיד, כי נדע להעריך. הרי השנאה כלפינו היא בסך הכל מראה שמשקיפה לנו את עצמינו. את ההתנהגות שלנו אחד לשני.

כשנתחיל עם המעגל שלנו, נתקן את הטריטוריה הקטנה שלנו ואת עצמינו, כשכל אחד באמת יעשה את זה. העולם יראה הרבה יותר טוב. גם עם יש מיעוט שלא עושה את זה, יהיה רוב חזק יותר, שמשפיע על אחרים לטובה.