במקום שיש אמת, שם הלב שקט

מתחילים להבין דברים בעיקר בשתיקות. כמה שהן יותר ארוכות, אוגרות בתוכן את כל המילים שרצית לומר, ככה הן יותר משמעותיות.

הלוואי והייתי יכולה לצעוק את מה שנאגר בפנים, להוציא מעצמי את כל הזרם במפל מים לתמיד. לחדש את עצמי בשתיקה מחשבתית. בלי מחשבות..

רק תחושה רגועה. זה הכל.

אני מסתכלת על הדג באקווריום, הוא נברא לתוך מציאות שבה אין לו בחירה והוא עדיין לא נראה סובל או משועמם כמו שלנו כל כך קל להיות. הרי, היתרון של הבחירה הוא לעשות לנו טוב ולגרום לנו להיות מאושרים, איכשהו..זה לא באמת ככה. מרוב ריבוי הבחירות שיש לנו הלכנו לאיבוד. אנחנו מחפשים ריגושים יותר ממה שאנחנו מחפשים להיות מאושרים. הלוואי והייתי יודעת להתמקד בדבר המרכזי בחיים שלי ולטפח אותו הכי טוב שאני יכולה, בלי לקפוץ מדבר לדבר רק בשביל להספיק.

הזמן חודק וכמה שאתה מנסה להספיק, נשאר פער, הפער הזה מרמז על המשמעות שאתה נותן או לא נותן לדברים. מרוב שאתה כל כך רוצה להספיק, לא תמיד אתה מרגיש את הרגע ואז המשמעות פשוט נשארת מאחור.

אני יודעת שאם הייתה לי אפשרות לעשות את זה, הייתי עושה את זה. הייתי פורסת מולי את כל המחשבות שאני רוצה להפטר מהן, מנפחת לתוך בלון, קושרת אותו ומעיפה רחוק, הכי רחוק שאפשר. עד שהוא היה מגיע מחוץ לאטמוספרה ומתפוצץ שם, משאיר מחשבות מפוררות חסרות בסיס בחלל ריק ועצום. להכנע להן זה אולי הדבר הכי הרסני שאני יכולה לעשות לעצמי.

יש מחשבות, שגורמות לך לחשוב שאתה רוצה אותן, אבל האמת הפשוטה היא, שאתה בכלל לא צריך אותן. יש הבדל עצום בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שאנחנו צריכים וקל להתבלבל כשאנחנו לא רואים מעבר לדברים.

כשאתה יודע מה אתה רוצה, זה נחמד, אבל כשאתה מיישם את מה שאתה צריך לעשות, זה מה שהופך אותך לחזק.

רוב האנשים שמכירים אותי, מכירים אותי בתור אנרגטתית שאוהבת לזוז הרבה ולדבר, להביע, לצחוק, להצחיק. כשאני מתחילה לשתוק אנשים שואלים אותי אם קרה משהו, כשבעצם הדבר היחידי שקורה זה שאני מתנתקת ומסתכלת על הכל מבחוץ.

אני מרגישה שלפעמים הדבר היחידי שאני רוצה זה פשוט להשאר שלווה, בשתיקה.

פחות להוכיח לאנשים מי אתה ומה אתה שווה, האגו אוהב מילים. דיבור הוא דבר חיצוני, כמו יופי. שתיקה זה הדבר הכי אמיתי והכי פנימי שיש באדם.

לימדו אותנו כל השנים איך לדבר, איך לשווק את עצמנו אבל אף פעם לא לימדו אותנו את אומנות השתיקה, האומנות הכי חשובה שיש לנו לעבוד עליה.

יש משהו מאוד מרגיע בלשבת במרפסת ולראות את כל העולם במירוץ נגד הזמן. אתה רואה אנשים הולכים בקצב מהיר, כל אחד הולך למקום אחר.

איך זה שיש כל כך הרבה אנשים שממהרים וכולם לכיוונים שונים ?

אתה יכול ללכת בבוקר בהליכה מהירה, לשבת באוטובוס ליד השכן שלך מהבניין ומה הקטע המצחיק ? שאתה לא יודע שהוא בכלל השכן שלך.

להיות אחוז בעצמך זו אולי אחת המגפות שהכי מדבקות היום.

עד לפני חצי שנה,שנה, כשישבתי במרפסת או כשסתם עשיתי תרגיל יוגה בבוקר, הייתי מסתכלת על הבניין שמולי, מרפסת נחמדה עם אישה שמסדרת שם כמה דברים. לפעמים הייתי רואה אותה יושבת עם הילדים או סתם תולה כביסה. עכשיו הם מוכרים את הדירה.

מעל הבניין קצת יותר גבוה, התחילו לבננות בניין חדש. כל פעם הייתי מתפקסת על הנקודה הגבוהה של המנוף כחלק מהתרגיל יוגה, בלי לחשוב על שום דבר ולהתרכז רק בזה. בלי ששמתי לב, הנקודה הזאת כל הזמן עלתה קצת ומצאתי את עצמי מסתכלת יותר ויותר גבוה. הבניין הזה בשלבים מאוחרים של הבנייה, לפניו היה לי נוף כל כך יפה לטבע והתפללתי שלא יתחילו לבנות שם, אבל איך לא. אם יש משהו שיותר חשוב מטבע, זה כסף , לא ככה ?

לחיות בעיר עירונית ולבקש נוף בלי בניינים לתוך האף שלך, לא רק שזה כמעט בלתי אפשרי, זה בעיקר עולה מאוד יקר. אני שואלת את עצמי, לאן הגענו ? אנחנו משלמים על הנוף שלנו ? טוב, אין מה להכנס פה לדברים. אם היינו פחות פראיירים ממה שאנחנו, היינו יכולים להפוך את הממשלה עם הפגנות ומחאות, בלי וויתורים. ללכת עד הסוף !! אבל האזרחים כאן סקפטיים ופסימיים. איך אפשר לצפות לשינוי ככה ?

בכל אופן, העניין עם הנוף באמת מצחיק. אני יכולה לשבת במרפסת בלי לחפש על מה להסתכל וחלונות ענקיים פתוחים מולי לרווחה עם סיפורים חיים של אנשים. מול החדר שלי יש חלון של השכן הצעיר שמולי, ממש מולי !! הוא פשוט יכול לראות את כל החדר אם אשאיר את החלון פתוח.

בתור אחת שאוהבת להשאיר את החלון פתוח, זה קצת מעצבן. יש חלונות שכל הזמן התריסים שלהם סגורים. איך אפשר להיות עם תריסים סגורים כל הזמן ?!

פעם אחת, כשהייתי בת 14 והסתכלתי מהחלון על העיר עם מוזיקה באוזניות, פתאום השכן הזה יצא מהחלון והתחיל להרים את הידיים.

אוקי...מה עובר על הבנאדם ולמה הוא מרים את הידיים ומחייך ? הוצאתי את האוזניות.

"היי" הוא אומר.

"היי"

"אז מה...מה עושה ..?"

" מה ?"

"מה עושה??"

"מוזיקה"

"לא שומע"

"מוזיקה !!!!"

"אה, בת כמה את ?"

"14"

"מה ?! באמת ?! את נראית יותר.."    אחי, על מי אתה עובד ? אני נראית בת 12.

"בן כמה אתה ?"

"25"

"ככה אתה מדבר עם בנות בנות 14 ?"

"חחח לא ידעתי שאת בת 14.."

"לא נורא.."

"טוב אז...לילה טוב..."

"לילה טוב"

מבינים למה לא צריך לבנות בניינים וחדרים של אנשים שנכנסים לכם לאף ? סתם פאדיחה..איפה הטבע איפה ??