במקום שיש אמת, שם הלב שקט

אמא,

זה אולי המכתב השני שאני כותבת לך כאן. מקווה שתבקרי כאן ותקראי את מה שכתוב כאן, במיוחד בשבילך.

אני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותך..כנראה שאת באמת לא מבינה כמה.

טוב לי, את מאמינה לי ? החלטתי לחזור בתשובה וטוב לי !!!!! טוב לי טווובבבב ליייייייייייייי !!!!!!!!!! בבקשי תשמעי אותי !!!!

נכון שאמרתי לך את זה המון פעמים, ואת בעצמך יודעת את זה. פשוט מרגיש לי שאת לא שומעת אותי.

את הרי יודעת שתמיד רציתי לחזור בתשובה, אמא, את יודעת את זה עמוק עמוק בלב. תמיד רציתי, תמיד חיפשתי. זו הדרך האמיתית שלי. הדרך שבחרתי ללכת בה. היא לא פשוטה, קשה וכואבת, אבל היא שווה את זה !

זה צועק לי בבטן כבר שנים, אמא. צועק לי בבטן, מבפנים שנים שאני צריכה לעשות את הצעד הזה. בגיל 12 ניסיתי לשמור שבת לבד. לא הלך לי. את חושבת שזה עבר לי ? אמרת שמאז לא חשבתי על זה. הרגשתי שככה אני רוצה את החיים שלי, אמא. בכיתי כל יום לאלוקים מגיל קטן. כל לילה בכיתי כי ידעתי שאני לא במקום שאני צריכה להיות. ידעתי שאני צריכה להתקרב אליו בדרך שהוא מבקש והדרך שהוא מבקש לא פשוטה, היא כביכול "קיצונית" לדעתך, אבל זו האמת ואין איתה משחקים.

אביא לך דוגמא שתנסי להבין אותי. יש לך בעל, אוקי ? את אוהבת אותו מאוד. התחתנם. את לא יכולה להיות עם גברים אחרים, כי יש לך גבר אחד. למה זה בעינייך לא קיצוני, אמא ? הרי זה קיצוני, לא ? את מגבילה את עצמך מגברים אחרים ומתחייבת לגבר אחד. מה, לא קיצוני ?

יש דברים שהם נראים לנו קיצוניים, אבל החיים האלה מלאים בשטויות, דברים תפלים שמנסים להפיל אותנו ולכן חייבים להשאר יציבים וחזקים על הקרקע שלא ניפול מהדרך. גם אני חשבתי שיש אמצע וניסיתי לחיות ב"אמצע" אבל על הבשר שלי הבנתי שזו בסך הכל אשליה. יודעת למה ? כי כשאתה באמצע אתה לא באמת נשאר באמצע, אתה מתנדנד. זה או שאתה יורד למטה לגמרי, או שאתה עולה אבל עולה לגמרי. תבחר. או חיים, או מוות. האמצא לא קיים, אתה בקלות תמצא את עצמך נופל או לצד ימין או לצד שמאל. אין יציבות עד שאנחנו נמות. כרגע, כל עוד אנחנו בני אדם, מלאים ברגשות וחוויות, אנחנו לא מסוגלים להיות יציבים באמת. אדם חייב גבולות כדי להיות מפוקס בדרך שהוא הולך בה.

זה תמיד היה קיים בי. זה קיים בי כל כך חזק שאני יודעת שזו הדרך שלי, את מבינה ? בנאדם שלא רוצה לחזור בתשובה, לא יצליח לחזור בתשובה, את יודעת למה ? כי זה לוותר על הדברים שאתה אוהב. אני מוותרת על הדברים שאני אוהבת ולמרות שזה לא פשוט אני עושה את זה. יודעת למה ? כי הדרך הזאת חשובה לי !!! חשובה לי באמת !! כי הנשמה שלי צועקת מבפנים !!! אם לא הייתי רוצה את זה באמת, נראה לך שהיו לי את הכוחות לוותר על כל מה שאני מוותרת עליו עכשיו ?!! אני פשוט מאוד מאמינה בדרך שלי ואמונה זה משהו שנוצר מבפנים,אמא, אמונה אף אחד לא יכול לתת לך או להכניס לך למוח. אמונה זה משהו שנוצר בנשמה.

את אומרת שמבחינך בורא עולם ותורה זה שני נפרדים. אז איך את מאמינה שיש בורא לעולם ? הרי בתורה כתוב שהוא קיים ולתורה אמרת שאת לא מאמינה. אז רגע, את סותרת את עצמך ?

את אומרת שאת שומרת את עשרת הדברות. עשרת הדברות כתובות בתורה. אז את מאמינה לתורה, או לא ? כי אמרת שלא אבל לעשרת הדברות את כן מאמינה. כתוב גם לשמור שבת אבל את זה בחרת לא לעשות.

אמא, אני מבינה אותך. לחזור בתשובה זה לקחת אחריות וזה לא פשוט. אני לא מצפה ממך לעשות את התהליך הזה והדבר האחרון שאני אעשה זה לכפות עלייך דבר כזה. זה חייב לבוא ממך. אך ורק ממך.

זו הדרך שבחרתי בה. לפני שנתיים לאט לאט התחלתי לוותר על דברים מסוימים כדי להתחיל לשמור שבת. בטירונות התחלתי ללכת לבית כנסת. לא היה שום רב שהייתי איתו בקשר וגם לא ראיתי שום הרצאות. לבד רציתי את זה. לבד רציתי להתקרב. ככל שאני מתקרבת יותר, אני מבינה כמה שזו הדרך האמיתית. הראת לי סרטונים שלי לפני שנתיים. את באמת מצפה שאני אהיה אותו בנאדם ושלא אשתנה בשנתיים ? מה טוב בזה שבנאדם לא משתנה בשנתיים ? בטח שזה לא טוב. הייתי ילדונת..לדעתי גם חיפשתי קצת תשומת לב. דיברתי יותר מדי, לא הפסקתי לדבר. הייתי כולי רעש מהלך.

שמחה אמיתית, אמא, זו שמחה מבפנים, לא רעש מבחוץ כאילו להראות לכולם "אני שמחההה !!!" לא. עכשיו אני באמת שמחה. את חושבת שלא, למה ? כי אני שקטה יותר ? ברוך השם. זה מראה שזו שמחה אמיתית. שמחה מלאה ברעש, זה מראה שמשהו לא בסדר. זה אומר שבנאדם רוצה להראות שהוא שמח אבל בפנים הוא בוכה. בכיתי בפנים...את לא מבינה כמה......אני שמחה באמת, ואני לא צריכה להוכיח לאף אחד כמה אני שמחה.

לקראת השחרור שלי מהצבא (שוב, בלי הרצאות, בלי רבנים. לבד!!) הבנתי שאני צריכה להתחיל לעשות מעשים ולהפסיק לדבר על זה. אז התחלתי בהתחלה לבד, חשבתי עם עצמי, לבד, שוב אני חוזרת על זה, והחלטתי שאני הולכת בדרך הזאת, בלי משחקים. לא בוחרת מה שנוח לי, הולכת עם מה שיש.

אז התחלתי לחפש רבנית. צריך הכוונה, אמא. בהתחלה לא רציתי הכוונה בכלל, רציתי לעשות הכל בכוחות עצמי, אבל זה טיפשי. להכנס לבד לדת זה מאוד מסוכן. אפשר ללכת לאיבוד כי אני לבד !! אז חיפשתי הכוונה וזרקתי את עצמי על חסדי השם. סמכי עלי, אני לא מפגרת. האמת שמאז עברתי כמה וכמה רבנים. יודעת למה ? כי כשיש רב שאני מרגישה שהוא לא מתאים לי, אני יודעת לחפש רב אחר. אז סמכי עלי שאני משתדלת ללכת בדרך הנכונה ביותר בעניין הזה. זה שיש אנשים דתיים, חרדים, שלצערנו עושים דברים לא טובים, זה לא אומר שכולם כאלה, יותר מזה, זה לא אומר שזו הדרך ללכת בה, זה לא מה שבורא עולם רוצה, חרדים כאלה לא ראויים להקרא חרדים ואם את רואה כאלה, תדעי שגם לא חסרים חילונים עם בעיות. יש גם הרבה נשים שעושות את מה שהן עושות עם גברים מאחורי הגב של הבעל, מה, כל הנשים ככה ? כווולןןן ????

אז אני מבטיחה שאני אעשה הכל, כל דבר, כדי ללכת בדרך הנכונה. בסופו של דבר, מה שחשוב לי זה פשוט להתקרב לאלוקים. זה באמת מה שרציתי תמיד. להתקרב אליו, לא לפי מה שאני אחליט (כי הוא נתן בשביל זה מדריך, למדריך הזה קוראים תורה), אלא לפי מה שהוא יחליט כי אם את מאמינה שהוא ברא אותנו והוא כל כולו רק טוב, תאמיני ותסמכי עליו, שהוא רוצה רק לטובתינו. לא תמיד אנחנו מבינים את הדרכים שלו ומה אנחנו בסך הכל ? בני אדם, אנשים פשוטים. איך את מצפה להבין את בורא עולם ? אי אפשר. יש דברים שאנחנו לא צריכים להבין, פשוט לעשות. אחרכך..לאט לאט..עם הזמן ההבנה תגיע.

בכל אופן, את עוד תביני את הדרך שלי. זה יקח זמן אבל לא נורא, לאט לאט.

אני אוהבת אותך.

במרחב הפתוח, עומדת ומביטה על האופק הצהוב והמאובק. הרוח החמה זוכרת ללטף ומשאירה אותי קלה כמו נוצה, כאן, במדבר.

מחפשת את הנתיב שלי בין גלי החול שמצאו את מקומם בנוחות כזאת מדויקת ורק אני זאת שלא מוצאת את מקומי כאן. צועדת כמו הולכת על המים, יש כוח מסוים בלראות את עצמך לבד לגמרי במרחב כל כך עצום, כולו לרשותך. אתה חלק מהטבע המופלא הזה אבל יודע שאתה רק אורח כאן.

החום של השמש כל כך חזק, שאתה מרגיש שכל האנרגיה של השמש נזרמת דווקא למקום העיקרי שאתה הולך בו, המדבר היבש והבודד הזה.

נותנת את כל כולה, את כל החום שיש לה, לא משאירה אותו מוזנח לרגע. אם רק היו כאן מים..

הוא מוביל אותי, הוא סולל לי את הדרך, למרות שאני לא באמת יודעת לאן אני הולכת. אתה מסתכל על החול לראות צעדים כלשהם, אבל אין. אתה צועד על החול הנקי ויודע שעוד כמה שעות, הצעדים האלו יהיו חלק מהחול. כבר לא בודדים כל כך, אלא מפוזרים בכל המדבר. אנשים רבים לפני צעדו במדבר הזה, צעדיהם גם הם התנקו ונהיו חלק מהחול הזה שעליו אני צועדת. כולנו הולכים באותם צעדים, כמעט באותם מסלולים. אין חדש תחת השמש.

מחפשים ביחד את ה"מעבר" שיש לעולם הזה להציע. צועדים ומשאירים מאחורינו חול נקי שעליו ישארו צעדים אחרים וגם הם, לרגע.

השמש מכוונת למטה לאט לאט. הצבעים שטים בשמיים, מתחברים בהרמוניה ליצירה מדברית רגועה ופראית. פלא כזה אין להסביר במילים. הצייר הכי גאון בעולם לא יצליח לתאר ולבטא על קנבס את הקסם שקורה כאן. כמה רגעים טובים אנחנו מחפשים ורודפים לתעד במקום להנות מאותם רגעים ולהרגיש אותם. מחפשים את המצלמה ואת הפוזה הנכונה כדי לתעד אווירה, בזמן שכל מה שנשאר ממנה זו תמונה והרגע הקסום הזה חולף.

הרוח החמה נחלשת ככל שהשמש נראית כשוקעת על החול. הקרירות נעימה קצת ועכשיו גם העצמות מרגישות אותה.

רק להמשיך ללכת. להמשיך ללכת. העיקר שכבר לא ממש חם.

יוצרת צעדים חדשים בטריטוריה שלא שלי ולמרות זאת אני מצליחה להרגיש חלק מהנוף. המים האלה חסרים כל כך.

עכשיו הירח קיבל את הפיקוד על המדבר הפראי והכוכבים מאירים לי את הדרך כמו מנורות קטנות. הכל נהיה רגוע יותר, שקט יותר.. נראה לי שהגעתי ליעד.

התיישבתי על החול הקריר שחיכה לי. הוצאתי את הגיטרה הקטנה, פורטת לנגד השקט של המדבר. פורקת את כל הטוב ואת היותר טוב.

כל מה שיש לי, הוא המתנה הכי גדולה שלי. להתעסק במה שאין לי, גורם לי לאבד את מה שאני באמת צריכה.

אז אני מודה לו. מודה לו על כל הטוב ועל היותר טוב. מבטלת את עצמי במדבר, עכשיו אני חלק מהשלווה האינסופית הזאת כאן.

רק לרגע, זכיתי להרגיש את הנחת הזאת ולדעת כמה היא שווה.

האדמה שאני דורכת עליה מזכירה לי כל יום, זו יציבות שהיא מובנת לנו מעליה. מה היינו עושים אם לא היתה לנו אדמה יציבה ללכת עליה ורקיע רחוק לשאוף אליו כל הזמן ?

זו היציבות שמאזנת אותנו ומחזיקה אותנו, גם אם ניפול, יש לנו על מה לעמוד, לקום. יש מה שמחזיק אותנו ותמיד, אבל תמיד, תסתכל למעלה, יש מי שמאיר לך את הדרך.