אז ישבתי והשתעממתי. והיא ישבה מולי, נראתה קצת כמו מלאך מוות, וגם השתעממה.
סיימנו שני דיונים קצרים על משמעות החיים ונטישה והרגשות שלי וכו'.
ובהיתי בקלסר הירוק שמודבקת עליו תווית "אובדנות -בני נוער" ותהיתי מה לעזאזל נמצא בו.
אז היא הציעה לשחק במשחק, או לצייר משהו.
והערתי שאני לא יודעת לצייר.
והיא אמרה שזה בסדר.
אז היא הביאה דף ושני עטים, ואמרה לי לבחור עט. אז לקחתי אחד אקראי.
היא חילקה את הדף ל-4 משבצות, ואמרה לי להתחיל ציור במשבצת אחת ושהיא אח"כ תמשיך אותו, ואח"כ הפוך.
אז ציירתי חתול ועץ ופרח ועננים ושביל. והיא ציירה אדם שהולך על השביל.
והיא התחילה לצייר, ופשוט עשתה קו קצת מעוכל. והתעצבנתי, כי אסור לנסות לעשות עלי ניסויים פסיכולוגיים ללא רשות. אז השלמתי את הקו לסוג של אגם, וציירתי סוג של גשר, והוספתי סוג של ברבור וכמה מהדברים הירוקים האלה שצפים על המים.
אז הייתי צריכה להתחיל עוד ציור.
וציירתי סוג של מצולע לא סימטרי, ומתחת לקצה שלו ציירתי טיפה.
ואז חייכתי בזדוניות והעברתי לה את הדף.
וחיכיתי בזמן שחשבתי שהיא בטח תעשה אדם שמשקה פרחים.
וזה אכן מה שהיא עשתה, ואז התחילה ציור עם ריבוע.
השלמתי את הריבוע לעפיפון וציירתי שמש. היא ביקשה לתת שמות לציורים שהתחלתי.
הסתכלתי על הציור עם החתול.
"חתול עצום מתכנן לתקוף בן אדם."
הסתכלתי על הציור השני.
זה נראה כאילו האדם שהיא ציירה לובש מסכה שחורה ומחזיק גרזן שמטפטף ממנו דם והפרח ביד השניה שלו נראה כל כך תמים וחמוד והוא נראה כל כך מאושר אחרי שרצח באכזריות משפחה ו~
"הבריחה."
-"הבריחה? למה?"
"ככה."
איכס, פסיכולוגיות...
[אבל אני בכל זאת מחבבת אותה. יחסית לאחרות שיצא לי לפגוש במהלך חיי היא כמעט בסדר.]
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
