ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

אני גוף.

השאר לא באמת משנה.

התגובות הכימיות שנוצרות במוח שלי, ה"רגשות" לא חשובים כלל.

האייקיו שלי חסר משמעות.

מחשבות, דעות... NAH.

יש מספר חורים שאפשר לתקוע בהם דברים, זה הכל.

מספר מקומות שאפשר למשש, ומשהו להסתכל עליו.

תנו לי הוראות ואבצע.

באפאטיות מוחלטת, כמו בובה טובה.

אולי אגיב, מדי פעם, כדי להראות סימן חיים.

ואולי אני סתם רוצה את זה, כדי שלא אצטרך לחיות.

לבוא לזיין אותך?

-לא, בלי לזיין אותי.

לא שווה.

נמאס לי להיות חולה, אני לא יכולה לנשום או לאכול או ללכת יותר מדי.

ועוד שעתיים לצאת לת"א.
כיף.

חיחי, ולמרות כל מה שכתוב כאן, אני לא באמת עד כדי כך...

*זכרון*

אה, טוב, אולי לא בנתיים, עוד כמה חודשים זה יהיה פשוט נכון ^^