ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

אין לי אמצע. פשוט לא. שום נקודת ביניים, שום פשרה.

אני קופצת בין קיצוניות אחת לשניה, בלי לשים לב אפילו.

ואם אני עוצרת לרגע לחשוב, "הממ, מעניין מה היה קודם", 

אני מוצאת את עצמי מבולבלת להפליא, כי בשיא הכנות-

מה לא היה? 

אם אני לא יכולה לתקן את העולם - 

לא אעשה כלום.

אם אני לא יכולה לחיות -

עדיף למות.

אם אני לא יכולה ללמוד במקום מושלם ובצורה מושלמת - 

אני פשוט לא.

וזה כמו לחיות במעלית שקופצת מהמרתף אל קומה 72,

ואתה פשוט מפסיק להבחין שהיא זזה.

הדרך היחידה לגלות איפה אתה נמצא זה להסתכל על הצג,

ואז מגלים שגם הוא כבר מקולקל.

וזה מוזר,

ומדהים,

ודי רע.

ושני הקצוות האלה, שאני לא יודעת מה מהם אני אוהבת יותר.

ולבחור. תמיד. צורך תמידי כל-כך לבחור.

ואם כבר לבחור,

להמשיך לקפוץ כך בצורה אינסופית.