ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

אותו מגע זעיר שעושה לי בחילה, 

אותן הערות שעושות לי חשק לשרוף את עצמי.

שנאה שגורמת לי לרעוד וחוסר ישע שגורם לדמעות לזלוג.

ואני סתם ילדותית, כמובן.

חסרת חוש הומור.

זאת בכלל מחמאה, איך אני לא מבינה את זה?

יותר מדי מילים בעברית,

חזרה על דברים שוב ושוב,

מצב נפשי לא יציב,

נימה מייבבת, נטיות דתיות,

כןן, אממממ, אמא, את שיכורה.

ולא, זה שאח שלך ירה בעצמו לפני חצי שנה,

לא אומר שאני צריכה לסבול את זה.

והוא מודה לי על זה שאני נותנת לו את היכולת לזיין אותה בחדר הסמוך.

ואין לאן לברוח.

[אתה, אתה, ואתה. בעצם, כל האתה-ים שאני יודעת שיקראו את זה, אל תעזו להגיב, אשנא אתכם לנצח. במיוחד זה שמספר הפלאפון שלו נגמר ב-44. למרות שאותך אשנא לנצח בלי קשר. LOL.]