אין לי מושג למה, ומי שטף לי את המוח, אבל יש לי חיבה מסוימת כלפי המקום הזה.
זה די מקסים.
הוא קטן נורא, קריפי נורא, חצי עולם רוצה לרצוח אותו, ואיכשהו הוא עדיין קיים.
יש משהו נחמד בכל העניין הציוני הזה.
ונכון שמערכת החוקים פה מטומטמת, קיום נורמלי בלתי אפשרי כמעט עם המחירים האלה, מערכת החינוך בזבל, רוב האנשים לא יודעים נימוס מה הוא, לא מייבאים לכאן כלום ובכלל, די חרא כאן, אבל הייתי בטוחה למדי שאשאר כאן עוד הרבה זמן.
ואז הגיעו יהוה והבחירות.
מצד אחד - גיליתי שאנשים הרבה, הרבה, הרבה יותר מטומטמים ממה ששיערתי שהם.
וכשהסתכלתי על הילדות בנות ה-12 שגדלות כאן ומקללות כאחרון הערסים, הבנתי שאני פוחדת ממש ממה שיקרה עוד דור או שניים.
ומהצד שני, בפעם הראשונה בחיי, גיליתי מי בכלל מתפעל את כל המקום הזה.
ובכן, שיט. we are fucked.
עכשיו, כשברור לי לחלוטין שכל הרעיון של להפריד את הדת מהמדינה וליצור משהו נורמלי יותר ודתי פחות פשוט בלתי אפשרי, קיוויתי לפחות שיהיו כמה אנשים הגונים שם שלפחות... לא יודעת... יהיו פחות זונות, נו.
ואז הגיע עמוד ענן, עשיתי פייספאלם, והמשכתי לקוות.
ואז הגיע פייגלין, עשיתי פייספאלם, והבנתי שהמקום הזה חסר תקווה.
עוד שנתיים-שלוש לא אוכל לעבור עם גופיה ליד בתי כנסת. שזה פאקינג בעייתי, אם מתחשבים בכך שתוקעים אותם בכלללמקוווווםםםםם.
לממן שכירות [כי לקנות דירה זו בדיחה נחמדה מאוד לאדם הממוצע] יהיה בלתי אפשרי למדי.
וללמוד משהו... מממ... כל העניין של להיות סטודנט ולא למות באמצע לא אמין במיוחד.
אז, ישראל.
אני צריכה להסתלק ממנה.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
