אני לא זוכרת אותה.
אני חושבת שהיה לה שיער בהיר, בערך עד הכתפיים.
היא לא הייתה רזה במיוחד. גם לא שמנה. מבנה גוף רגיל לגמרי.
אני חושבת שהיא הייתה מבוגרת ממני. בשנה, בערך.
הכרתי אותה כשהייתי בת שמונה. אני לא יודעת במשך כמה זמן.
אני זוכרת שהיא גרה בבניין מול שלי, ואחר-כך עברה דירה.
אני זוכרת לאן היא עברה דירה, אז.
אני זוכרת איך פעם שברנו את הנורה בכניסה לבניין שלה.
אני יודעת שההורים שלה היו גרושים, ושלאמא שלה היה חבר.
אני יודעת שאמא שלה והחבר שלה הזדיינו, ושהיא ידעה את זה.
אני זוכרת איך פעם אחת רבנו, וזה גרם לי לבכות.
אני זוכרת שאמא שלי לא אהבה אותה.
אני זוכרת איך ישבנו בבית שלה והודהמתי מלפטופ [עם הדבר האדום הקטן בתור עכבר].
אני זוכרת שהיא נתנה לי לטעום אורז לסושי ולא היה לי שום שמץ של מושג מה זה החרא
הזה.
לעולם לא אזהה אותה, גם אם תעמוד מולי.
אני לא חושבת שאזכר אי-פעם אי קראו לה, וזה חסר משמעות.
הכרתי אותה, פעם, ואני לא מכירה אותה יותר.
הקיום שלה חסר כל משמעות בשבילי.
אבל אני זוכרת שהיא הייתה קיימת.
ולעולם לא אוכל להוכיח שלא המצאתי את זה.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
