זה כבר לא רלוונטי מבחינתי. זה לא היה רלוונטי גם אם עדיין הייתי תלמידה.
ובכל זאת, כשמעלים את נושא "קיצור החופש הגדול" זה מציק לי.
אל ההחלטה להתחיל את שנת הלימודים ב-26/27 לאוגוסט [לשמחתי, אין לי מושג.] התייחסתי בחוסר הבנה מוחלט. בשביל מה? איך? זה הרי טיפשי לחלוטין. הראשון לספטמבר הוא הראשון לספטמבר בחלק נכבד ממדינות העולם. זה סימלי והגיוני הרבה יותר להתחיל את שנת הלימודים ביום הראשון של הסתיו. זוהי דרכו של עולם - כדור הארץ סובב סביב השמש, מה שעולה חייב לרדת, צריך לצחצח שיניים פעמיים ביום ושנת הלימודים מתחילה ב-1.9. אם כבר היו מעוניינים בקיצור החופש, היה עדיף בהרבה לעשות את זה מהצד השני - להתחיל אותו בראשון ליולי גם לתלמידי החטיבות והתיכונים.
אבל זה כבר עבר.
עכשיו, כפי ששמתי לב לגמרי במקרה, יש דיון חדש - ביטול לימודים בימי שישי, על חשבון קיצוץ נכבד בחופשים ארוכים. הסיבה העיקרית: הורים.
וזה, לדעתי, אכזרי במידה שלא תאמן. ביטול הלימודים בימי שישי לא יחזיר בשום אופן את ימי החופשה האבודים של התלמידים. יש הבדל של שמיים וארץ בין חופשה של יומיים לבין חופשה של מספר שבועות. חשבו על זה כך: ילדיכם חוזר מבית הספר ביום חמישי. מצפים לו יומיים חופשיים. האומנם? ביום ראשון לילד יש מבחן חשוב שצריך להתכונן אליו, יום רביעי זה מועד ההגשה של עבודה משמעותית ובין לבין עליו לעשות את שיעורי הבית שניתנו לו. זה לא נותן הזדמנות אמיתית להרגע. הילד עדיין יתעסק בענייני בית הספר. מקומם של ימי החופשה הם בצורה מרוכזת. כשיש שבועיים או חודשיים עד לחזרה ללימודים, אפשר לשכוח לחלוטין מבית הספר. לא צריך לחשוב על מבחנים או עבודות או שיעורי בית. הם נמצאים "בעתיד הרחוק", ואילו ההווה חסר דאגות לחלוטין.
והנטל שזה יוצר על ההורים... ובכן, הנה מהלך שנותי בתור תלמידה:
עד גיל שש אימי לא עבדה, אני לא הלכתי לגן, ומקרים בהם לא הייתי בחברת קרובי משפחה למשך יותר משעה אפשר היה לספור על יד אחת.
אחרי שעלינו לארץ ואמא התחילה לעבוד, את זמני העברתי בבית עם סבתא חולת סרטן. את אחר הצהריים עם שתי חברות שהיו לי.
אז הלכתי לכתה א'. הבקרים כעת היו נתונים ללימודים, אחר הצהריים שלושה פעמים בשבוע לחוג ריקוד, ולקראת חזרתי הביתה אמא כבר הייתה חוזרת מהעבודה.
באמצע-סוף כתה א' אמי, בן זוגה ואני עברנו להתגורר בנפרד מסבא וסבתא. אז הייתי חוזרת אל בית ריק, הולכת לחוג [אם יש שיעור באותו יום. אם לא נשארת בבית], וחוזרת הביתה כשאמא כבר הייתה בו.
את רוב ימי החופש הגדול העברתי לבד.
בכתה ב' חזרתי בדיוק לאותה הנקודה - ללכת לבית הספר, לחזור לבית ריק, ללכת לחוג שלוש פעמים בשבוע, לחזור לבית כשאמא נמצאת בו.
בקיץ של כתה ב' השתתפתי בקייטנה שארכה כשבועיים [בפעם הראשונה והאחרונה בחיי], ופרט לזמן הזה העברתי את הימים לבד או עם חברות.
בכתה ד' כבר היה לי טלפון נייד דרכו יכולתי לשמור על קשר עם אמא.
לסיכום - בימי ילדותי היו די ויותר שעות בהן הייתי לבד בבית. לא קרה שום דבר, חוץ מפעם בה הכנסתי כוס פלסטיק עם מזלג בתוכה למיקרוגל, אבל זה לא גרם לנזק משמעותי ולמדתי מהר מאוד את הלקח.
תעסוקה לילדים בימי החופש היא עניין שנותים לייחס לו יותר מדי חשיבות. ילדים ובני נוער לא יתחילו להשתולל ולעשות שטויות בגלל "שעמום", הם יעשו זאת כי לא חונכו כראוי. העברתי כמות מדאיגה של זמן בשעמום כזה או אחר ובחוסר מעש, ובכל זאת לא התחלתי לשתות ולעשן בגינות ציבוריות בלילות. פשוט לא מעניין אותי.
רבים מבקרים את זה שיש ילדים בכתות א'-ב' שיש ברשותם טלפון סלולרי, אך לי זה נראה טבעי לחלוטין. מובן שאין צורך להגזים ולקנות לילד בגיל הזה סמארטפון, אך מכשיר פשוט הוא הכרחי כדי לשמור על קשר תמידי עם הילדים. לדעתי, גם ילד שעולה לכתה ב' יכול בהחלט להשאר לבד בבית ללא השגחה. הורים דאגנים במיוחד יכולים להתקין בביתם מצלמות, ולעקוב אחריהן באמצעות הטלפון הנייד או הלפטופ. הטכנולוגיה הזו כבר זמינה לא רק למעמד העליון.
אין רע בכך שילדים יעבירו חודשיים בעצלות ובשהייה מוגברת מול הפייסבוק. תלונות על שעמום מצידם הן לא בהכרח דבר רע. אם הילד לא יגיע לנקודה בה משעמם לו, סימן שהחופש הניתן לו לא היה מספיק ארוך. עודדו אותם לקרוא ספרים או לעסוק בספורט. דאגו לכך שיפגשו עם חברים וילכו לבריכה קרובה לבית או סתם ישחקו בחוץ. וגם אם נראה שהילד רק יושב מול המחשב כל היום - צופה בסדרות וסרטים ומשחק במשחקי מחשב למיניהם - זה לא אומר שמתנוון לו המוח. יש סיכוי לא קטן שהוא קולט כמויות מידע עצומות בזמן הזה. חודש אחד של ישיבה מול האינטרנט שיפר את האנגלית שלי בצורה בה גם שנת לימודים אינטנסיבית לא הייתה מצליחה. [להלן, ציון סופי של 95 בחמש יחידות אחרי קצת פחות מתשע שנות לימוד בית ספריות.]
לקראת סיום, התייחסות קצרה לחופשים במקומות אחרים בעולם:
בחלק נכבד מברית המועצות לשעבר [ולדעתי גם בחלק גדול מאוד משאר העולם] חופשת הקיץ מתחילה בראשון ליוני ונגמרת בראשון לספטמבר. שלושה חודשים שלמים. בנוסף לזה, יש חופשה של כשבועיים-שלושה בחורף. כמו כן, מפוזרים פה ושם חגים לאומיים או דתיים קצרים בהם לא מתקיימים לימודים. אף אחד לא מת מזה.
ביפן יש הרבה פחות חופשים, והם מפוזרים בקבוצות של כשבועיים בעונות השנה השונות. [בנוסף לזה יש מספר מצומצם של חגים לאומיים, ושבוע חופשי אחד שמשותף גם להורים] אבל שנת הלימודים היפנית מתחילה בכלל באביב, והבדלי התרבות בינינו לבינם עצומים - הנטיה לעבוד כמה שיותר קשה כמה שיותר זמן כמעט תבועה שם בחומר הגנטי. אין לזה שום סיכוי לעבוד בישראל.
בסינגפור יש חופשה של שבוע, חופשה של ארבעה שבועות, חופשה של שבוע, וחופשה של חמישה-שישה שבועות. ועוד כמה ימי חופש באמצע.
יש ערך שלם בויקיפדיה רק על הרגלי החופשות במדינות העולם, ממליצה לעיין בו.
אבל זמני החופשות נקבעים לא פעם על בסיס תנאי אקלים במקום.
עכשיו, אנחנו בישראל. ברגע זה ממש השני למאי. בשבוע האחרון הטמפרטורה נעה באזור ה-33-35 מעלות צלזיוס.
יולי-אוגוסט הם חודשים בהם בחלק גדול מהארץ הטמפרטורה לא יורדת מ-30 מעלות [בצל] בשעות היום.
הייתי קוראת לזה התעללות בחסרי ישע להכריח ילדים ללמוד במצב הזה. ההגעה והחזרה מבית הספר באוטובוסים דחוקים ומחניקים, שיעורי החינוך הגופני שלא תמיד ניתן לקיים במבנה ממוזג והעייפות הכללית שנופלת על כולם כי חם מכדי לחיות... זו לא סביבת למידה טובה.
אם מתעקשים, אפשר להוריד שבוע מחופשת פסח. לקצץ את חופשי סוכות וחנוכה. להוריד חזרה את היום שאף אחד לא צריך בל"ג בעומר. אבל לגעת בחודשי הקיץ זה פשוט לא טוב. לא טוב בכלל.
לסיכום, אני מרחמת על ילדים שאולי יצטרכו ללמוד ככה.
אחרי שמסיימים את כתה י"ב, חופשה של חודשיים [או שבועיים] הופכת לחלום עבור חלק נכבד מהאוכלוסיה. נכנסים לרצף בלתי פוסק כמעט של עבודה עד לשנות הפנסיה. אין אפשרות להתבטל.
החופשים הארוכים האלה הם עיקר זכרונות הילדות שלנו. השעמום הופך לברכה משמים כשהוא כל-כך רחוק ובלתי מושג. אין עוד זמן חופשי וחסר דאגות בחייו של אדם כמו חופשות הקיץ ה"ארוכות מדי".
זה לא הוגן לקחת את זה מילדים ונוער, וביטול הלימודים בימי שישי הוא לא תמורה הולמת כלל וכלל.
נ.ב.
אנחנו בישראל. בשישי-שבת כמעט הכל סגור. אין תחבורה ציבורית. אם ההצעה הזו תעבור, צריך לשקול הרבה-הרבה יותר ברצינות את הצורך בתחבורה ציבורית ומקומות בילוי פתוחים.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
