המיקודית בתנ"ך כל-כך משעממת שאפשר למות מזה.
המיקודית בתנ"ך כל-כך משעממת שהפסקתי לדחות את זה אחרי חודשים.
שלושת המדפים העליונים של הארון שלי זרוקים בערמה עצומה על המיטה.
על הראש אוזניות אלחוטיות שמפריעות נורא למדוד חולצות, אז ויתרתי על למדוד.
לתדהמתי גיליתי שכמות הבגדים שאני יכולה לצאת איתם החוצה הקיץ הצטמצמה למינימום מוחלט. מזל שאני לא עושה את זה.
עכשיו אסדר את הארון. אעיף את כל הבגדים החמים למדף העליון, אסדר את השאר בצורה נוחה יחסית.
בעוד חמישה חודשים אצטרך לעשות את התהליך ההפוך.
אבל אני לא יודעת אם עוד אהיה כאן בעוד חמישה חודשים.
כל-כך הרבה דברים חייבים להשתנות בחודשים הקרובים.
כל אפשרות שהיא, כל סיכוי קלוש שדבר כזה או אחר יקרה, כולם יחליפו קצת את השגרה הזו.
ועוד קצת.
ואז, באוקטובר, כשהכל יתחיל להתקרר שוב וסווצ'רים לא יספיקו לי... איך אני אמורה לדעת?
כי עד שיגיע החורף, אין לי מושג מה ישאר.