"שברתי אצבע, חרא לי :("
-"לא נורא, זה לא כזה חרא, שברתי את כל הצלעות ואתה לא רואה אותי מתלונן."
"אה, כן? אבל אתה לא שברת אצבע בזמן שפורצים לך לדירה!"
-"ואתה לא שברת צלעות בזמן שדורסים אותך עם האוטו הגנוב של עצמך!"
"לפחות שני ההורים שלך חיים, לעומת שלי שמתו אתמול!"
-"לפחות אמא שלך לא יושבת בכלא אחרי שרצחה את אבא שלך!"
"לפחות אבא שלך לא היה אלכוהוליסט!"
-"אה, כן? שלי היה מכור להרואין!"
אני נורא אוהבת את הנטיה של בני האדם לעשות את זה.
היכולות הקוגניטיביות שלי על הפנים. אני בקושי מצליחה לקרוא. משפטים נעלמים לי ואני מדלגת עליהם וזה נעשה ממש חרא. לא מסתדר טוב עם למידה לבגרויות.
אם כבר בגרויות, הזאת בתנ"ך אומללה. זה באמת חשוב יותר מביולוגיה או פיזיקה? זה באמת באמת חשוב יותר שאדע מה נבוכדנאצר עשה לפני אלפיים חמש מאות שנה [זה לא שהם לומדים לקח -כלשהו- מהארועים ההם] מאשר שאדע איך פועל כוח המשיכה, או מה שלבי ההתפתחות של עובר? באמת? באמת באמת באמת? כל-כך חשוב יותר שאחד מהם זה מקצוע חובה והשניים האחרים לא? דאמנ, אני שונאת את החינוך במקום הזה.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
