- הקאתי. זה גרם לי להיות ערנית יותר ולמות מעייפות פחות.
- התבאסתי לגמרי מחוסר היכולת שלי למצוא עטים. איפושהו בגבולות החדר הזה יש הרבה עטים. אני לא יודעת איפה.
- גיליתי מאוחר מדי שאני מפגרת, שאני לא זוכרת בשיט איך מגיעים לחטיבה הארורה ההיא ושללכת מהר עם נעליים חדשות [ב-32 מעלות חום] עשוי להוביל לשלפוחיות בגודל היקום.
- הגעתי למסקנה שאני מהאנשים שממש צריכים הארכת זמן בבגרויות. אני עושה את זה פשוט לאט מדי. אני לא מפסיקה לכתוב ואני בכל זאת מוצאת את עצמי קצת לחוצה בזמן.
- דיברתי הרבה עם N. לקח לי קצת זמן להזכר איך אני מכירה אותו בכלל. בשלב מסוים פשוט הפסקנו לדבר. והיום דיברתי איתו. והוא הסכים איתי שהאנסין השנה היה די גיהינום.
- N גרם לי להרגיש זוועה בגלל הציונים שלי. אני לא כזאת. אני לא אחת שמסתפקת בבינוניות. אם לפני שנה מישהו היה אומר לי שאסכים לעשות 3 יחידות מתמטיקה הייתי צוחקת בקול רם ובועטת בו. אם מישהו היה אומר לי שהציון הסופי שלי בשלוש יחידות יהיה נמוך מ-80 הייתי מרימה גבה. מובן שאני יכולה יותר. אני יכולה הרבה-הרבה יותר, וזה אפילו לא קשה כל-כך. זו חרא תקופה.
גידלו אותי להאמין שאני חכמה יותר, והעובדה הזו הוכיחה את עצמה לא פעם. כתוצאה מכך מעולם לא למדתי. כשהייתי נוכחת בשיעורים, הייתי זוכרת את החומר בקלות יחסית. מהירות הקליטה שלי הייתה די מרשימה. אם מסבירים לי משהו כמו שצריך, אבין אותו.
אז עכשיו אני לא יכולה ללמוד. מתמטיקה זה נחמד ומעודד ועשיתי מבחנים בשמחה רבה [פפף, נו, זה היה כמו לענות שוב ושוב על 2+2] אבל מקצועות הומאניים... באמת שאני הייתי במצב הרבה יותר טוב אם חוץ מלקרוא מיקודיות גם הייתי כותבת דברים. עונה על שאלות וכאלה. מצד אחד, זה אולי קצת מרשים שגם במצב הנוכחי אני מסתדרת. מצד שני, אני כלכךךךךך פאקינג מתגעגעת למאיות. הן חסרות לי. E לא נחשב. 96 ב-801 גם לא. אני רוצה מאיות שהרווחתי ביושר, ואין שום סיכוי שאקבל כאלה. הטעם המתוק של הבינוניות והאכזבה.
- נזכרתי שאני ממש אוהבת הקספלקסגונים.
איך אנשים יכולים לראות את זה ולא להרגיש שזה הדבר הכי מגניב בעולם? זה
כאילו
הדבר הכי מגניב בעולם!
- ראיתי וידאו בלוג של מישהי והתחשק לי לעשות וידאו בלוג. AS IF. אני לא מדברת ואני לא פוטוגנית ובע.
-התחשק לי להיות מהאנשים האלה שיש מסביבם תמיד הרבה אנשים. ואני בכלל אוהבת להיות לבד, או עם אדם אחד.
- הגעתי למסקנה שיכלו לעשות לזה קליפ כל-כך הרבה יותר טוב.
התאהבתי במנגינה הזו מהפעם הראשונה בה שמעתי אותה.
- הכרחתי את עצמי לא להזמין פיצה, למרות שממש בא לי פיצה. ממש ממש בא לי פיצה אבל לא הזמנתי פיצה. דחיית סיפוקים?
- לפני 24 שעות הייתה לי שיחה נפלאה איתו. זה היה משעשע נורא, וזורם נורא, ונפלא כל-כך. לצחוק מול הוואטסאפ זה אולי קצת עצוב, אבל...
אז למה אני מרגישה כל-כך בודדה? אני לא רוצה שיהיה חולה עכשיו. לא שוב.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
