ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

כשניפגשתי איתו, בסוף מרץ 2012, ועידכנתי אותו לגבי הארועים האחרונים בחיי, הוא הקשיב (קצת בהלם) ואז שאל בצורה חצי-רצינית: "אז מה, מעכשיו אין יותר בדיחות עם התאבדות?"

צחקתי.

מובן שיש.

הגבול עובר מבחינתי מאוד-מאוד רחוק.

הרבה מעבר לבדיחות שואה או אונס. 

מעבר לזה:

או לזה:

או לאלה:

(הפוסט הוא לא תירוץ עלוב לפרסם אותו, נשבעת!)

בכל מקרה, הגבול אצלי עובר מאוד-מאוד רחוק.

ומאוד-מאוד רחוק זה בערך כאן. 

אולי הזדקנתי או משהו, אבל...

הממ.

מצד שני, אולי זה סתם לא מצחיק. וכשמשהו בסגנון לא מצחיק - הוא הופך לפוגעני בצורה מיותרת.