אני חלולה.
אפשר להחדיר דרך המוח שלי יתד קורא מחשבות ולא למצוא בו יותר מחתול. חתולה. שחורה ברובה, שחור דהוי, עם פס לבן לא ישר שמתחיל מעל האף, מתרחב, ואז חוזר להיות צר כשנגמר החזה ומתחילה הבטן. האף שלה ורוד ובהיר נורא. היא צעירה יחסית, לא כמו השמנים שלי. הדבר הטבעי היה ללחוץ על PrtScn. כשחושבים על זה, כדאי לספר לו.
החיוך שלי, שנקלט בטעות בסקרינשוט, הוא חיוך. לא גיחוך. לא צחקוק. לא 'הו היי אדם אקראי שסוג של נחמד לי לראות אז אני מחייכת'. חיוך-חיוך, של מישהי שמסתכלת על שניים מהדברים האהובים עליה (הוא, חתול.) שיוצרים ביחד תמונה מתוקה להחריד.
ד"א, אני אפילו לא בטוחה למה אני אוהבת חתולים. כשהייתי קטנה בכלל רציתי כלב. תקופת זמן מסוימת גם פינטזתי על נוטריות.
אני לא בטוחה מתי זה היה או איך זה נעשה, אם זה היה מתג שנלחץ בטעות בתוך הראש שלי או תהליך איטי והדרגתי יותר, אבל אפשר לציין שינוי אחד גדול מאוד-מאוד ביני של עכשיו לביני של לפני הדבר הנ"ל.
דאמיט נו אני עייפה כל-כך.
אחת הבעיות הרציניות בחיי כרגע היא שאין לי כוח לגלח רגליים. מהמ.
אני חייבת להפסיק להיות לחוצה כל-כך, לעזאזל. אם אני יכולה ללמוד את כל החומר לבגרות באזרחות בעשר שעות אני יכולה גם לשנן את החצי השני של המונולוג. ובכלל, כל זה לא משנה במיוחד לאור העובדה שאולי - אבל רק אולי - החיים שלי יהפכו לנפלאים פתאום וכל השאר יהפוך לבלתי אפשרי.
אבל זה עוד בסדר, נניח שיש לי פחד במה.
למה אני מפוחדת מהמחשבה על היום? עוד 12 שעות בערך אצא מהבית, אסתובב במקום עם אנשים, אראה לייב גיי פורן עם שירים (מה שיהיה כנראה לגמרי פביולס) וכשזה יגמר אפגש איתו שוב (חמישה חודשים? רגע, לא ראיתי אותו חמישה חודשים? שריקה.) והוא יסיע אותי הביתה ונדבר קצת על כלום.
וגם, הזמנתי לעצמי נקסוס 4 ואז גיליתי שההורים חייבים לי 700 ש"ח אז יש לי הרבה יותר כסף ממה ששיערתי. and i'm a sucker for all that shiny electrical things, אז דברים כאלה (כאלה AKA נקסוס 4) עושים אותי שמחה מאוד. הייתי שמחה פי כמה אם היה לו מסך קטן יותר בכמה אינצ'ים. 4.3, אולי. לתפעל פלאפון עם שתי הידיים זה בטח סיוט. כנראה כשאחזיק את הנקסוס החדש שלי עוד שבוע וחצי בערך האגודל שלי לא יגיע ל-A במקלדת. צמרמורת.
בכל מקרה, בשביל לצאת מהבית עוד 12 שעות אני צריכה פאקינג לישון. ואני לא נרדמת.
אני הלכתי למיטה בחצות וחצי ואני לא ישנתי אפילו לא רגע.
הורדתי את סטאר דרייבר ובכל פעם כשאני קוראת בכתוביות "גלאקטיק פריטי בוי" בא לי לירות בעצמי. מניחה שאתרגל.
ג'יזסססססססססססססססססססססס, עבר הרבה זמן מאז שכתבתי משהו עד-כדי-כך אקראי ולא מובן לאף אחד.
אבל אני מתה לישון. אני צריכה לישון. אני מאוד מאוד רוצה לישון.
ואני לא מצליחה לעשות את זה.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
