גאון. אני פשוט גאון.
~לפני שנה ו-~
"אנחנו מתנהגים כמו זוג נשוי. רק עם סקס."
הולכת. מתחילה לצחוק בצורה בלתי נשלטת.
"עכ-שיו אנחנו מתנהגים כמו זוג נשו.."
צוחק.
אותו הדבר, רק בלי הסקס.
הו.
אני לא יכולה לכתוב את זה.
תכתוב את זה במקומי, לעזאזל.
it's too good to be forgotten.
הקיטש...
כמויות הקיטש האלה.
כמויות קיטש מטורפות לגמרי.
אותו שעשוע ישן של "עכשיו זה היה פי X יותר ממנו, אבל כזה X כפול אפס זה עדיין אפס אז...". זה פשוט לא מתיישן.
כמות המשפטים בסגנון.שנאמרים בזמן שהכל כל-כך מצחיק, בהתעלמות מוחלטת מכמה שזה עצוב. וזה עצוב.
סדיסט
-מה?
סדיסט
-מממ?
סדיסט.
...
אתה לא יכול לעשות את זה. איך אני אמורה... כשאתה... ככה... זה פאקינג כואב. אני לא יכולה כשאתה עושה את זה...
תוריד את חיוך הנצחון הזה מהפנים שלך.
לא. אתה תהיה בסדר גמור. פשוט ככה זה קשה יותר. וכואב. ברצינות, זה פשוט... אל תעשה את זה יותר. לבני אדם יש נקודות חולשה, וזה כאילו שדרכת ואז קפצת על שלי.
הזמן זז בערך איך שבא לו. לזמן לא הייתה שום כוונה להיות עקבי.
והזיכרון שלי סרב לפעול כמו שצריך.
להכנס להסתכל מרפסת לשבת לחכות כוס לשכב לטעון שאני לא שיכורה.
אני חושבת שאני יכולה. נראה לי שאני יכולה לזכור, אבל רק כמעט כי אז החוט נקטע ונשארים חלקיקים שצריך לחבר ואין לי מושג איך עושים את זה כרונולוגית.
הו. טיפשה. חשבת שהוא יתן לך לצאת מהמכונית. טיפשה. שכחת שוב. תפסיקי לשכוח.
חום.
4.10 11:30
תשע ספרות שהצצתי בהן למשך פחות מדקה עדיין נמצאות ברורות וצלולות בראשי.
לזכור מספרי תעודת זהות לא-שלי זה קריפי.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
