ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

קרה מדי. ידעתי מהרגע בו נכנסתי אליה והמים היו חמימים בקושי שזה לא יחזיק. הייתי צריכה לצאת וללכת להדליק את הדוד, או סתם לחכות לצהריים. 

חפפתי את השיער. הדלקתי את המים. הם היו קרים נורא, ואז פושרים, ואז התחילו להתקרר חזרה.

זה היה כמעט יפה. לרעוד מתחת לזרם המים.

יצאתי מהמקלחת וגיליתי ששכחתי את המגבת.

ורק עכשיו, כותבת את הפוסט הזה, ראיתי את ה"תאריך ושעה:". התאריך. 

שנתיים. פחות או יותר שנתיים.

הו.

הבחילה שהתחילה אתמול מתגברת.

להתראות מזון. 

ראיתי שוב כמה פרקים של ורוניקה מארס, והבנתי שאני פשוט לא מסוגלת לראות כמה קטעים ב-2X21. הדבר הזה שבר את ליבי ונפשי וכמעט גרם לי ללכת למיטה ולבכות עד שהיקום יעלם. כי יקום כזה צריך להעלם, באמת. כי הם עשו בפרק הזה את הדבר הכי אכזרי ונכון שאפשר. וזה היה נורא.