ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

בחודשים הרבים כל-כך שעברו מאותו ליל מאי חביב, רובן המוחלט של המילים מאותה השיחה נעלמו לי. 

ועדיין, 'נרקיס בביצה'. אני כמעט יכולה להרגיש שוב את החושך, האוויר החמים, הרגשת הניצחון והשמחה הבסיסית שלי אז. 

ועד היום.

כל ויכוח על נושא שגרם לי לבכות יותר מפעם אחת, מחזיר אותי אל שתי המילים האלה, ואני מחייכת. זו הוכחה חד משמעית, לא? דבר שאי אפשר לערער עליו. דעה לא משוחדת שאי אפשר לסתור. 

מהות הפוסט הקודם נשארה לא ברורה לציבור הרחב. 

אני לא יכולה להחליט עד הסוף אם הבעיה היא בי או באנשים שלא מכירים אותי.

שיהיה. 

רביעי נעלם לפני שהוא הספיק להתחיל.

הכל נעשה קצת גרוע יותר. לאט. לאט... 

חמישי. שישי. שבת. 

כמה עוד זמן, באמת? הרי אין לי.