ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

כמה שאני אוהבת את פרדי. (->). 

כמה שאני כל כך אוהבת את פרדי. 

אי אפשר לנחש. אי אפשר להבין. אי אפשר לדעת. 

אבל פרדי. זה אושר. 

אני לא מצליחה לסלוח לעצמי על הטעויות ההן. 

שום דבר לא היה משתנה. המצב הנוכחי לא היה נמנע. 

אבל אם הייתי רק טיפ-טיפה טיפשה יותר. אמיצה יותר. אנוכית יותר. 

שלושה ימים, בערך, אבל דאמ, 

זה היה יכול להיות מדהים ברמה שונה לגמרי. 

אבל. אבל...  

מדהים מספיק בשביל להיות מוכנה לוותר לחלוטין על ההכרות הסופית עם איזה אחד שגעגוע אליו הורג אותי קצת יותר מרוב הדברים? 

ואם בין השאר זה היה מונע מספר בעיות בירוקרטיות קריטיות? 

חרטות. זה לא מסתדר. 

אני נראת קצת טוב. 

אני קצת עייפה מדי. 

זה קצת בפד מדי. עניין של שניות. 

הרגשתי פאקינג נפלא כשהתחלתי לכתוב.

ארגיש ממש נורא כשאתעורר. 

אפילו לא טרחתי להוריד איפור. 

כדור הארץ מגעיל אותי יותר מדי עכשיו.