הוא עובד בדוכן הפלאפונים שנמצא במרחק 3 מטרים בדיוק מחנות הצעצועים שאני מועסקת בה.
ובגלל שזה לא מקום מי יודע מה הומה אדם באופן כללי, הבוסים שלי הרבה פעמים יושבים ליד הדוכן. ומוכרי הדוכן הרבה פעמים נכנסים לתוך החנות.
בכ"מ, בעודי שוטפת ריצפה לפני כמה שבועות (מרמורמרמורמרמור), הוא נכנס והתחיל לנסות להתבדח עם אחד הבוסים שלי. הסתכלתי עליו. 'ואו, הוא נראה כל-כך... אידיוט. הממ. גאד, הוא חושב שהוא מצחיק. ואו'. הוא אמר לי כמה מילים. שאני לא זוכרת, אבל הן כנראה היו קשורות לנסיונות ההתבדחות עם אחד הבוסים שלי. 'זה... מה? בכלל, מה? אני מבינה תאורתית שזו אמורה להיות בדיחה, אבל... מה?'. מצמוץ. ממשיכה לשטוף רצפה. "היא עדיין בהלם זאתי". הממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממ.
בזמן אחר. יוצאת לסדר את סטנד החוברות. "בלה-בלה. בלה-בלה-בלה." '...למה? פשוט... למה?' "את בכלל מדברת לפעמים?" -"לפעמים." "קשה זאתי". אהמ.
(כשנכנסתי לחנות, נראת טיפה מעוצבנת, הבוס שלי היה כזה "שוב האידיוט ההוא?" ואני הייתי פשוט 'הווו 3> אני לא מדמיינת, הוא באמת אידיוט.')
ואז הייתה עוד פעם בה הוא נכנס לחנות וניסה להתבדח עם הבוס שלי ואני לרגע הסתכלתי עליו בעודי חושבת 'אידיוט. וחסר מודעות עצמית. זה באמת בולט שבוס לא חושב שאתה משעשע.'
בכל מקרה, זה שיא האינטראקציה שלי איתו. בהייה רגעית בזמן שאני חושבת 'אידיוט'.
אז מה גרם לו לחשוב, בזמן שאני מסדרת את החוברות, שלהתגנב מאחורי, ללחוש "שלום", ואז לשאול למה אני קופצת, זה רעיון טוב?
אני הרי לא ידידותית. אני ידידותית אפילו פחות כשאני חושבת שמישהו אידיוט. אני כן ידידותית כשאני לא חושבת שמישהו אידיוט, כמו למשל הסוכן של ישראטויס שהוא ממש אחלה ולכן חייכתי ולחצתי את ידו המושטת בצורה ידידותית. גם הייתי מדברת איתו אם הוא לא היה... טוב... עובד.
יותר מדי אידיוטים, לעזאזל. אני נתקלת בהרבה יותר מדי אידיוטים. כמעט כל יום יש איזה יצור, ממין זכר או נקבה או ילד, שסוחט עד תום את האמונה שלי באנושות, וגורם לי לרצות להרוג. הרבה. אידיוטים. הממ.
מוכרת בחנות צעצועים, זנות.
באחת העבודות הברכיים מתלכלכות.
נחשו איזה.
*הסוף של HIMYM לא גרם לי לבכות.
אי אפשר לדחוף ארועים משמעותיים כל 35 שניות ולצפות שזה ישאיר חותם.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
