צהריים. אמא ואני רואות תוכניות שיפוץ ומדברות על שמלות.
"אני רוצה סגוש'ונקה."
-"קניתי היום."
"סגוש'ונקה?"
-"כן."
"אמא."
לא הייתה לנו סגוש'ונקה בבית כבר הרבה הרבה שנים.
זאת ההגדרה המילונית לאמא.
(כמהשניותלפניכןהיאראתהלגמרילגמריבמקרהתמונהשליעםתחתוניםחדשים.מביך.מביךמביךמביך.)
לנוכח העובדה שכבר התחילו יריות בעיר שנולדתי בה, החלטתי בספונטניות לשלוח הודעה בפייסבוק לאבא.
לאחי הקטן קוראים מירון והוא נולד לפני חודש בדיוק.
(אזמהאתעושהחוץמלשבתעםהבכורהוסטוקריות?מביךמביךמביך.לפרסםסטטוסיםבפייסבוקבאנגלית.כלכךפשוט,כלכךקריטי.)
אגב סטוקריות, העברתי את הלילה בלנסות למצוא דברים על מאמן. גוגל. זה התגלה כמשימה קשה בהחלט. גרועה.
(אגב לנסות למצוא דברים, התחלתי את הספר השני וכל-כך עלה לי על העצבים שפאקינג כולןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן שכבו עם מיקאל בלומקוויסט בספר שנקרא "גברים ששונאים נשים". אז חשבתי רבות על פמיניזם וצביעות מוחלטת בסגנון. כולל שלי.)
שמתי עגילים. אלה של סבתא, כי הם עשויים מזהב טוב שסימפטי יותר כשנוצרת דלקת, אחרי שלא שמתי עגילים הרבה זמן.
גם לק.
דפקתי אותו תוך פחות משעה ואין לי חשק או כוח לתקן. המ.
לסבתא קראו אהבה. לאחותה תקווה. לאחותן השניה אמונה. ואז יש את האחות הרביעית (או שלישית, או שניה... לדעת את סדר הילודה מעבר לכוחותי.), טניה.
ברחתי משיעורי אוקראינית ובכיתי מחוץ לדלת כי לא רציתי להיות שם כשהייתי בת 5.
יש שפות שלא רוצים ללמוד.
ומה לעזאזל עם נאצים בכלמקום שוב? כל כך 1930.
(מאוד מורשתי.
עשיתי את עבודת השורשים שלי תוך כמה שעות ביום אחד כמה חודשים אחרי תאריך ההגשה)
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
