הוא הפסיק להכתב באוטובוס חמש דקות אחר-כך. סתם ככה. פשוט... סתם. עוד לא חזרה היכולת לכתוב בצורה שוטפת.
הייתי פרודוקטיבית ביום שלישי. מספיק בשביל לרדת לדואר וסוף-סוף לקנות כרטיס אשראי בינלאומי.
אחר-כך, כשבניגוד לכלללללללללללל כללי הבטיחות ההגיון ומה שאני יודעת באופן כללי שרבטתי ססמת פייפאל על פתקית ודחסתי אותה למגירה, נתקלתי בפתקית זהה עם הססמא לפאקינג לסטפאס שחיפשתי אינספור שעות. חשתי שביעות רצון עצומה.
הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות את התוכן המלא של ג'מקאפט 2.
שמתי את האמפי להטען.
אחר-כך העברתי את היום עד שהוא נגמר.
התעוררתי בקושי ברביעי, התקלחתי, שכחתי את הפן על השידה.
העברתי כמה שעות עם אחיינית. חזרתי הביתה. הכנסתי את הפן למקומו.
נמנמתי. התלבשתי חזרה. יצאתי.
לשמוע שירים מסוימים באמפי הטעון (לא לעוד הרבה זמן...) גרם לי לחייך בצורה בלתי נמנעת.
שלפתי פלאפון והתחלתי לכתוב פוסט. לא עבד.
חלק נכבד מהנסיעה ישב במושב מולי גבר אטרקטיבי בצורה מוזרה.
בפעם שעברה בה נפגשנו, לפני שנתיים וכמה שבועות, בגלל היותנו לא מאוד חכמות הגענו למצב של הליכה יחפות על מדרכות לוהטות בתל אביב.
הלקח לא נלמד. הפעם טיפסנו עד קצה שובר הגלים, על אבנים שחלקן חדות בהחלט.
מיותר לפרט יותר.
אתמול צלעתי לעבודה, ואז צלעתי לראות את סרט הלגו.
בערך רבע שעה לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט סיימתי סוף סוף את הנערה שבעטה בקן הצרעות.
gemcraft 2 it is.
(כבר יש לי רגשות אשם לפרסם פוסטים שנכתבו ככה. המ.)
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
