אם לחיות, קצת הייתי רוצה להיות רוח רפאים.
אבל עם החוקים שלי, אפשר להתקע בתור רוח רפאים לא כיפית בכלל.
נראה לי שהייתי יכולה
להעביר כך לא מעט זמן.
יותר מתוחלת חיים.
שזה טוב, לא?
אני רק צריכה לצפות.
אני לא יכולה לקנא.
אנשים שאני מתגעגעת אליהם, לא יהיה אכפת לי בכלל לראות אותם עם אחרים.
חופש תנועה. מהירות.
ראיה, שמיעה.
ואין שום דבר שעוצר אותי מלמצוא אדם שקורא ספר שאני רוצה לקרוא.
זה רק יקח קצת זמן.
וזמן יהיה לי, לא?
לא.
אצטרך לוותר על ספרים, קשה מדי.
אבל אפשר לראות כל סרט שהוא. בערך. המ.
בחירה לא ממש יש לרוחות רפאים.
אבל אנשים שאני מתגעגעת אליהם. זה משהו שאפשר לצפות בו. הרבה.
מוח בצנצנת היה יכול להיות נוח יותר.
רק שזה לא פרקטי בכלל.
איכשהו אין לי ספק שעם הכלים הנכונים, לא עוד הרבה מאוד שנים, יוכל להתקיים מוח בצנצנת בעל מודעות עצמית.
למוח כזה גם אמורה, תאורתית, להיות היכולת לכתוב.
אפשר גם בלי לכתוב.
אני מרגישה חוסר שביעות רצון מהדרך בה פועל היקום.
כל האמריקאים נחמדים בצורה לא טבעית, זו פשוט המנטליות שם, או שאני צריכה לפתוח עיניים?
זה הרי לא יכול להיות. טיפשי.
מנטאליות, כן. אני סתם קרה.
קפואה.
נכון? זה יכול להיות מאוד לא נוח.
זה כבר מאוד לא נוח, זה רק יכול להיות לא נוח יותר.
ושוב, קצת כואב לדעת שעכשיו אף אחד לא יבין למה בכלל אני מהרהרת במנטאליות של אמריקאים.
שיכר פסיפלורה.
הוא דבר נפלא.
למה passion fruit?
אני אוהבת.
הרבה.
התאהבתי בmekakucity actors תוך שניות.
מפחיד לחשוב כמה פריטים סגולים נאספו אצלי בחדר.
קניתי אוזניות סגולות, לעזאזל. באוזניה הימנית יש בעיה קטנה ונוראית. Heat haze daze. קודם לחכות שהפרק יצא, אז לשמוע שיר, להמנע מספוילרים בכל מחיר.
כבר ציינתי שהרהיטים סגולים כמעט כולם? אבל הם נפלאים.
שרלוק, BBC, מוריארטי:
That's what people do!
מעט מבריק.
מאוד מבריק.
ובאמת.
עוד 60 שנה.
ילדים, נכדים, חברים...
הכל נגמר הרי בצורה זהה לגמרי.
לא מבינה.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
